גבר בודד

Spread the love

כריסטופר אישרווד היה מגדולי כותבי הפרוזה האמריקאים במאה העשרים, איש מלא בניגודים, חוכמה וכשרון בלתי רגיל. תום פורד מעצב האופנה הנודע החליט להמר ולביים את סרטו הראשון על פי ספרו הנודע והטוב ביותר של אישרווד A Single Man . יצירת מופת של אמפתיה, התבוננות, ביום אחד. אישרווד נולד ב- 1904 וגדל אל תוך עולם הקולנוע. הוא הוקסם מהקשר שבין הספרות למדיה הקולנועית. ספרו a single man אשר פורסם ב- 1964 הוא מעין סמי אוטוביוגרפיה. עם הופעת הספר מבקר הספרות הנודע סטנלי קאופמן מצא דמיון רב בין יצירתו של אישרווד A Single Man
לבין יצירתו של תומאס מאן 'מוות בונציה'.

tumblr_lr2kc3UNP31qe2w1uo1_1280

הסיפור מתרחש בזמן מאד מסוים בארצות הברית, אוקטובר 1962, משבר הטילים בקובה, האומה האמריקאית הייתה על סף השמדה, עוד לפני הההסלמה בוויטנאם והמהפכה המינית חברתית של שנות ה- 60. הלוקיישן, דרום קליפורניה, לא נבחר באופן אקראי. היה זה מקום קונפרמיסטי ותלוש משאר חלקי ארה"ב. לא מעט הומוסקסואלים כמו הצייר הנודע דיוויד הוקני, אישרווד עצמו והבמאי ג'ימס וואייל מצאו את עצמם שם.

גיבור הסרט הומוסקסואל מוצהר, ג'ורג פלקונר בן חמישים, בריטי לשעבר ופרופסור לספרות באניברסיטת לוס אנג'לס. ג'ורג מתגורר בבית מגורים חד קומתי עם שכנים שמעט מציצים אל תוך חלונו, דירתו נמצאת דקות ספורות מחוף הים. כאמור, הסרט מתרחש ביממה אחת. את ג'ורג משחק השחקן הבריטי קולין פירת בעוצמה בלתי נשכחת. סצינת הפתיחה של הסרט מאופקת מבוצעת כולה בשוט אחד דרך משקפיו השחורים המסוגננים, בקור רוח, באיפוק, כאילו מרוחק, מלא בתהפוכות נפש. אי אפשר להשאר אדיש לשיחת הטלפון בו מודיע קול בלתי מוכר לג'ורג על מותו בתאונת דרכים של בן זוגו מזה 16 שנה. המצלמה עם צמצם פתוח לא זזה מעל ג'ורג אשר לבוש בחליפה אלגנטית, חולצה לבנה מעומלנת ועניבה. 'מתי טכס האשכבה?' שואל ג'ורג בנשימה חסרה, ומיד נענה בטלפון, משהו כמו, המשפחה מבקשת שלא תגיע. השפופרת נופלת מידו של ג'ורג, אנחנו רק שומעים את הנפילה, פניו של ג'ורג/קולין המופלא מסגירים סערת נפש חזקה. הפנים הקפואות, העצב לא נע, כל הסצינה כה מדהימה, אי אפשר להסיר את העיניים ממנה, וזו מספרת לנו בעוצמה את הדרמה שמתחוללת פנימה בנפשו של הגיבור ברגעים אלו.

a-single-man

כמו ג'ורג שבסרט גם אישרווד הסופר פחד לאבד את בן זוגו הצעיר הצייר האמריקאי Don Bachardy במחשבה שאם אכן זה יקרה הוא יעזוב ללונדון. ג'ורג הוא במצב של עגמת נפש על מותו הפתאומי בתאונת הדרכים של ג'ים בן זוגו (מתיו גוד) שמשפחתו התעלמה מקיומו ומהזוגיות שלהם. לאט לאט הוא מבין שהמועקה שהוא חש בה היא הומופוביה מצידו של הימין הפוליטי, ההבנה המבולבלת של המעמד הבינוני כביכול הליברלי והיותו מורה מבוזבז על דור חדש של סטודנטים רדודים.

יש לו שני מפגשים מרתקים. האחד עם חברתו הטובה צ'רלי (ג"וליאן מור המדהימה) גרושה המתעתדת לחזור לאנגליה, איתה הוא סועד ארוחת ערב הכוללת הרבה שתייה וריקודים. והפגישה השנייה עם קני, סטודנט רגיש, ביסקסואלי. השניים מצליחים לחדור את השריון של ג'ורג בכנות נוגעת ללב למרות התנגדותו.

בסרט נחשפים צילומי תקריב מדהימים באיכותם הקולנועית האסתטית. קולין פירת נותן את אחד מתפקידיו המרהיבים במורכבותם. המרקם החזותי של הבמאי, מעצב האפנה הנודע תום פורד, משקף ומשלים את מצבי הרוח המישתנים שמתרחשים במשך היום. לסרט יש מבנה סיפורי להפליא. הוא לא סרט גייז במובן הפשטני של סרטי הומוסקסואלים. זה סרט המספר את ספורו של גבר בודד.

תום פורד, אחד מהמעצבים המובילים בעולם האופנה, הציג את סרטו הראשון בפסטיבל הסרטים של ונציה. כוכבי הסרט קולין פירת, ג'וליאן מור לא החמיצו את השטיח האדום ובצדק. הסרט נראה בדיוק כפי שהיית מצפה מאומן כמו תום פורד, להדגיש את המראה הבזבזני. מרגע שג'ורג מופיע על המסך הוא חי בעולם ללא רבב של חליפות מעצבים איטלקיים, מצעים וריהוט מינימליסטי Scandinvian.

'המון אנשים אומרים, הו.. החליפות של המעצב תום פורד נראות עליך נהדר' אומר פירת. 'אבל האמת היא כי החליפות שהייתי לבוש בהן היו עבורי כמו קסדות . אתם רק צריכים להבין אם ג'ורג לא היה לובש את העניבה שלו, כל עולמו היה מתפרק'. עוד הוסיף פירת באחד מראיונותיו: 'תום נתן לי חופש מוחלט כדי ליצור את אופיו של ג'ורג. חמישה שבועות בלבד, עבדנו לילות ארוכים. זה נגמר עם המון תום באופיו של ג'ורג והרבה ממני בו, אני מרגיש כאילו שנינו, תום ואני, יצרנו אדם אחד'. תום פשוט שם את לבו ואת נפשו אל תוך עשיית הסרט הזה. זה לא היה פרויקט אופנה. בין הצופים היו אנשים מרותקים, בגלל תום פורד והיו אלה הסקפטים גם בגלל תום פורד. אבל, הסרט, ראוי להישפט לגופו, לא בגלל מי הוא תום". והוא סיכם 'תום תמיד לבש חליפה שחורה, חולצה לבנה, הוא מעולם לא נראה מרושל. הוא נאה, נראה קרוב לשלמות'

בראיון ל'ווג' חשף פורד: 'חשבתי כי באמת זה היה אחד הדברים הטובים ביותר שעשיתי אי פעם. אני מקווה לעשות את זה שוב בכל שנתיים או שלוש. אבל אני יודע כי אם זה יהיה סך כל עשייתי אני אצא מדעתי – זה לוקח זמן רב. הסרט הוא לא על אופנה. הוא סרט אינטימי וככה רציתי לשמור אותו. אין בסרט סקס ואנשים יהיו מופתעים. אם אתה אדם רומנטי אז תבכה כל הסרט. הסיפור הוא סיפור אמיתי בחלקו שלי בחלקו של אחרים'. בבקשה לינק לסרט המלא. שווה כל רגע.

הסרט זכה בפרס הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה לסרט בתפוצה רחבה הטוב ביותר. בסך הכל זכה הסרט ב-14 פרסים שונים בפסטיבלים ואירועים במקומות שונים בעולם.

Author: נורית קידר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *