גילה גולדשטיין 2017 – 1947

Spread the love

הקהילה הגאה, עולם הזוהר המקומי, איבדו את אחת הנשים האהובות והמשפיעות בארץ. היא הייתה אמנית במה אשר לא ירדה ממנה והחייתה את הדמות האגדית כל יום, כל לילה. גילה תמיד כתבה את הסיפור אותו גילמה ועכשיו, בלכתה, היא סוגרת עלינו את הספר הכי נוצץ בעולם

 

גילה לא מתראיינת, אם את רוצה לפגוש אותה תגיעי ל׳סטריט׳ בערך בחצות, לפני זה היא לא יוצאת מהבית וגם אז לא בטוח שהיא תדבר איתך, היא גם לא מצטלמת. איזה דיווה, כמה תנאים וכך מצאתי את עצמי יושבת עם הפרלמנט של גילה, בבית קפה, באישון לילה. כולנו כמובן הגענו בזמן ואילו היא מאחרת באלגנטיות, נראית מטופחת וערנית כשאחריה מזדנב כלבלב קטן ׳זה הכלב של ננסי, סטאר, כלב חרדתי, אסור להשאיר אותו לבד׳. היא מזמינה קפה שחור, מדליקה טיים ארוך וכולנו מחמיאות סימולטנית.

 

גילה גולדשטיין ז״ל | מתוך האלבום הפרטי
גילה גולדשטיין ז״ל | מתוך האלבום הפרטי

׳היא ממש השקיע היום, הוללה, שיהיה לך ברור שזה לכבודך, אני בשוק, כשהיא רוצה היא יכולה, תאמרי לה את זה, כשאת רוצה את יכולה׳ דוחק/ת בי אייל/ת. יוני מוסיף  –  ׳איזה יפה את היום, את רואה כשאת רוצה את יכולה׳. תמונות עבר של גילה בעירום עוברות בין היושבים בשולחן – איזה באדי, עם גוף כזה לא פלא שהיית מלכת הכביש, מלכת הכביש. תראי איזה באדי, את המלכה האם, אין תחרות מה קרה לך?

ניסיתי לסכם: ׳תמיד מושלמת׳. היא מביטה בי בחשדנות ׳איזה יפה? אני מרגישה לא טוב, אני לא מאופסת׳. ואז מוסיפה:  ׳אני מכירה אותך, את מלצרת אותי אצל בני שלזניגר ואבא שלך סידר אותנו בתל ברוך, בסנדביצ׳ים. אייל/ת שואל/ת: בגזלן? וגילה מבטלת אותו/ה – ׳לא המסעדה שעל החוף׳. עדיין מנסים למפות – ׳הא, הבנתי איפה שיהודית מזור הייתה עובדת׳, נזכר/ת אייל/ת, בעוד אני שואלת את עצמי איך אבא שלי, עליו השלום, סידר אותן בדיוק? מזל שהדיווה קוטעת את מחשבותיי – ׳הבנת? יוו ארדסטנד מי? הבנת?׳. עוד לא הספקתי להבין והיא כבר מעבירה ביקורת על פאת הקערה המהממת שלי. ׳היא ממזרה זאת, למה את פאה? היא מרגישה קטרין זיטה ג׳ונס? דוגמנית? בא לך לשים פאה שימי, שיקגו, את יפיפייה ככה, אישה יפה, בחורה טובה, נהדרת, ילדה טובה׳. גילה מרימה לי. היא מחבבת אותי.

׳את נראית ילדה׳. אני מסגירה את גילי. ׳לא כל דבר צריך לגלות, בואי נשחק אותה ילדות מטומטמות, תכלס, את קצת קוקסינל נשי, הולכת עם פאות׳. לבקשתה היא מקבלת בריף על התכנים של המגזין ומגיבה בהתאם.

׳רוני סומק הוא  כשרוני, הוא נהדר, הוי, אוולין הגואל חברה שלי, אבל יונה, כואב לי הכוס ממנה, הבנת? וזה יתפוס? או יו נוא? אין רכילות? זה לא יעבוד. לא, רק איכות? זה לא יילך, זה נורא קשה, הוי, היא לא נורמלית. תשתקי. משהו מחובר לי עם אוולין, היא גם קוקסינלית, שתכתוב עלי גם משהו, היא מצחיקה, אני מתה עליה ופנינה רוזנבלום, איזה לא נורמלית, אבל תכניסו אותה מפעם לפעם, לא, חייבים להכניס אותה, אין כמו פנינה. אני חושבת, תשמעי לי פעם, את חייבת מפורסמים, את משוגעת׳.

בשנת 2003 זכתה גילה בפרס ׳יקירת הקהילה׳ הלהט”בית. בשיקולי השופטים נכתב כי הפרס ניתן לה ׳על היותה נציגה בולטת של דור, אשר לא היסס לחיות לפי זהות מגדרו ובנראות מוחלטת, למרות הדחייה, הרדיפות והתלאות הרבות שעברו בשל כך׳. בשנת 2005 זכתה בפרס שחקנית המשנה בפסטיבל לקולנוע קוויר במיאמי על תפקידה בסרט ילדים טובים, יאיר הוכנר ובסרט תיעודי על חייה שהוקרן במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בשם – 'זה גילה, זה אני', אלון ויינשטוק. בשנת 2011 הושק על שמה פרויקט גילה להעצמה טרנסית – גילה היא קבוצה אקטיביסטית הפועלת לשינוי מציאות החיים של חברות וחברי הקהילה ושל אנשים חריגים מגדרית, ושמה דגש על העצמה אישית, תביעת זכויות ודרישת גישה למשאבים והזדמנויות.

׳לא, לא עוד תיק, יש לי אלף תיקים, אני לא רוצה׳. היא מסרבת לקבל מתנה מיוני שיין שמגן על הגיפט ׳זה לונג שמפ׳, מצדיק יוני את התשורה, ׳מה לי וללונג שמפ? משוגעת. תביא לי משהוא אחר, טייץ׳.

לא כולם יודעים שאת אישה מהממת שמאכילה עשרות חתולי רחוב

׳שלושים או ארבעים חתולים, אני מדברת על הכל, תשמעי לי, אני בתור בחורה מנוסה, אם זה טוב להיות טרנג׳נדר? אם זה טוב להיות זונה או לא טוב להיות זונה׳.

זה טוב להיות זונה?

׳לא יודעת, אני צריכה לחשוב, זה היה קטע׳.

וטרנסג׳נדרית?

׳אני קצת יותר מומחית ממך בשטח, אולי יש לך פאה, גם אני הייתי בפאות, הייתי מלכת הפאות, אלפי פאות היו לי׳.

אייל/ת: ׳היא שדדה חנות של פאות. את רוצה לשמוע משהו יפה? הייתה החנות פאות בתל אביב, קרו לה יונן, של ליזה? גילה, ננסי ורונית פרצו לחנות בלילה, גנבו את כל הפאות. למחרת, תקשיבי, כל הזונות של הכביש, ברחוב הירקון, עם הפאות של ליזה. לא רק הקוקסינליות, כל הזונות ברחוב ומי עוברת? ליזה עם בעלה, היא עוברת ומסתכל ואומרת מה זה פה?? כל הזונות ברחוב עם הפאות שלי. הזמינו פוסטה, אספו את כולם. עצרו אותנו, היינו ילדים, בני 17׳.

אייל/ת: אבל הבנת? את מתמצטת את זה. אני מספרת לך, אני וגילה חברות בדיוק שלושים שנה, אז עכשיו אנחנו מכירות המון שנים, בשנות השמונים, כשהכרתי את גילה, היא הייתה מתפקדת, את יודעת, כיצאנית בשעות הערב המוקדמות וכרקדנית סטרפטיזאית בשעות הלילה המאוחרות, בבר 51 המיתולוגי׳

׳הייתי צריכה לעבוד בזנות בלילה יש לי גבר על הראש, צריכה להופיע בבר בקברט ומסיימת בדיסקוטק של הומאים, עשרות שנים עד שנפלתי וחבר שלי אמר לי את ממשיכה בקצב הזה את נופלת. ונפלתי. את יודעת שאני חולת נפש ואני קולטת את הראש הרי זנות ועולם הקלאס לא הולך, או שאת עושה את או לא. איפה שאת נוגעת זה גם פוגע, או שאת רוצה להיות קלאס או שאת רוצה להשיג כסף קל בתל ברוך והיה לי גם קל שם, אבל אהבתי את הבמה וגם את הדיסקוטק, זה בלבל אותי׳.

׳אם את חושבת שאני זונה בראש, לא זונה. זה פקחית, זה הלקסיקון, זונה בראש זה העולם שלנו, זונה בראש בעניין בנקאות, כספים, מה שאת לא רוצה הבנת? זה כולל הכל. אוניברסיטה של שלוש שעות, תלמדי את החיים ותחטפי שוק, הבנת?׳

גילה גולדשטיין ז״ל | מתוך האלבום הפרטי
גילה גולדשטיין ז״ל | מתוך האלבום הפרטי

׳היינו ילדים, שלושה חברות, ננסי גילה ויעל הופענו כ׳פצצות המין׳, כולם החליפו כבר שמות, אני נשארתי עם שלי, גילה זה שמחה ולא רק אלא גם על שם גילה גולן, נערת ישראל וסגנית למיס עולם ראשונה. כולם התחילו לקרוא לי גילה, הבנת? ואז באה להקה לכאן, עם חזה, בהתחלה נבהלתי נורא, לא ידענו אז על דברים כאלה. היינו מאחורי הקלעים וראיתי חזה ונבהלתי, לא ידעתי איך לקבל את זה בתור ילד, זה מפחיד, עד אז הבנתי שמורידים פאה מורידים חזה ופתאום שוק. אבל אם הם התחילו, גם אנחנו מתחילות, אז התחלנו להזריק. ננסי ויעל היו אמיצות והתחילו ראשונות, אני פחדתי קצת גם ריחמתי על ההורים. יום אחד החלטנו לנסוע לחו״ל, היה קטן עלינו כאן, זה קרה אחרי שעל הבמה בעפולה קפצו עלינו עם ברזלים וצינורות, גילו עלינו, חשבו שאנחנו בנות, הלכו לגרדרובה וראו גברים עם זין וקיבלו שוק, יצאתי כמו לבמה כוכבת וקיבלנו מכות רצח׳.

וככה התחילה תהילת העולם?

׳לא, הופעתי יום אחד כרקדנית בטן, אז את שומעת? באתי בטרמפ מחיפה לתל אביב, בתור ילד, מחופשת. הייתי יפה, ילד יפה, בלי חזה בלי כלום, ולא ידעו כל כך מה זה אז. אז הנהג שואל אותי אפשר מציצה? אז אסור היה לעשות בפה, מציצה. הבנתי, כי בנות רגילות לא היו עושות מציצה, זה היה הכי הרבה כסף כי בנות לא עשו בפה׳.

זה היה בזוי?

׳לא, רק יקר יותר. אז אמרתי לו כן, למה לא? עשיתי אותו, לא זוכרת כמה לירות הוא שילם, אבל הרבה. אמרתי גילה? מה זה? ואני עובדת במסגרות מבנים, אני עובדת שבועית בשביל אותה מציצה. ואז אני חוזרת מחיפה לתל אביב, עוד טרמפ. את עושה מציצה? כן, אמרתי. גילה גילתה את העולם. ידעתי מה זה זנות, אז עברתי לתל אביב, הופענו בתור ׳פצצות המין׳ בבתי קולנוע, היינו מיוחדות. ב׳ארביקה׳ הופעתי בבר כרקדנית בטן ובהפסקה, בירקון, יוצאת ועושה כמה קליינטים׳.

אייל/ת – ׳הכל מחושב, אם היא אכלה ארוחה בשלושים אז הולכים אחרי המסעדה ומחזירים את השלושים׳.

׳זה נקרא להחזיר הוצאות. את הבנת?׳

׳התחלנו כשלושה, היינו יפיפיות, אמניות, אני רקדתי גם בלט באופרטה, הייתי הכל, רקדתי בלט, היינו ילדות, הבאתי את כל השכונה של וואדי ניסנס, התחלנו ללמוד גם כן, היינו גנבות, זונות או אמניות, מה זה היה? אהבתי את זה. הכל כלול, פלוס מע״מ. זונה ואמנית. אחר כך הגענו לאירופה, הופעתי בקברט באנוורט, אני נתתי שואו. החברות עזבו ואני נשארתי, פחדתי נורא אז נשארתי בסטטוסקוו. יום אחד בא מבריח יהלומים מבריסל לאנוורס, מבריח היהלומים הכי גדול בעיר, באירופה, נותן לי יהלומים, אני לא הבנתי מה זה יהלומים, ננסי הבינה, הוא נותן לי יהלומים, נקודות, לא הבנתי. עצרו אותו רצינו להבין מה זה אירופאית שמורידה את הטבעת השווה ושמה לד הכיור. כשהיה לי כסף כבר לא גנבתי. ביום שהרווחתי כסף, הפסקתי לגנוב, לא נגעתי בשום בנאדם, הבנת, זה אני?׳

׳אני הייתי כוכבת על הבמה פה, הופעתי בכל המועדונים באירופה במקומות הכי יוקרתיים. קראו לי שם יסמין מרמאלה. הבנת? כשאחרים לא הבינו הופענו בקברט בחיפה, אצל שוקרי, הוא נתן לי צ׳אנס, ערבי שנתן לנו הזדמנות להרוויח כמה לירות, לטרסווסטי, שילם לנו כמו בנאדם, התייחס אלינו כאמניות, ערבי מהקלאס׳.

וחיי אהבה?

׳לא רציתי להפתח לגבר, להתאהב, אהבתי נורא את עצמי, רציתי להתפתח, היה קשה לי עם כסף, אז עד שלא קניתי דירה לא עזבתי, כשנגמר והסתדרתי התחלתי יחסים עם גבר, אבל זה קשה בגיל מסוים, פתאום הבנתי מה זאת אהבה. היה לי שוודי אחד, רולף, איך קיבלתי אותו? בבן יהודה, ברחתי מניידת, אז בא שכן אחד נתן לי בעיטה בבטן, קרע אותי, נהרסתי ולמה? כי עבדתי בחצר שלו. פייר, צודק. ואיך שאני פותחת את העיניים מהכאבים, בא גבר, שואל אותי – ווט אפנדס טו יו דרלינג? והואא יפה תואר. זה האמת, בעיטה הלכתי למות ואז תענוגות, שבע שנים של תענוג עילאי. עזבתי אתו לגטנבורג חייתי אתו בכפר שם, בסוף ברחתי, מה לי ולכפר? שבע שנים הייתי עקרת בית הוא מאוד אהב אותי, לא רק סקסואלית, הייתי אייקון במועדונים, ברחוב, כולם קראו – גילה, גילה, גילה, הוא היה משוויץ בי קצת, אחר כך נמאס לי, זה מה שקורה לטסווסטי, לקוקסינלית׳.

וואו שבע שנים זה לא מעט

׳אחר כך בא לי מישהו אחר, הייתי עושה פלייבק על ברברה סטרייסנד – יו נבר נו.. אז למה אני שרה לך את השיר הזה? הי ביט מי טו. בא לי אחד, יאמני, הוא היה מדריך ספורט, תמיד אהבתי את הקלאס, הוא היה קלאסי, הייתי אתו את עשר שנים אבל הוא התחתן ואני גאה בזה, גם בשוודי. אבל לא לכתוב שמות, התימני והשוודי, זהו׳.

זה לא קצת קיצוני מהשוודי לשני?

׳רציתי שחרחר, די נמאס לי מבלונד, הבנת אותי? די, אני ישראלית. תימני אבל קלאסה ואיך הכרתי אותו? במועדון לילה, בר 51, סגרו את המועדון, סגור. נשארנו רק אני וזקנה בת שמונים והוא היה חייל, נכנס לקאברט, שתיים בלילה, סגור. רוצה אותי. הוא לא יודע, הוא שוכב איתי והוא לא הבין, הוא לא הבין, היה לי חזה ונראיתי כמו אישה. למחרת פקח את העיניים, יצאנו מהסוטול והוא חזר לצבא. יום אחד דופקים בדלת, אני כבר שכחתי, זה עובר אצלי. הוא חזר ורצה לחיות איתי והיה לי נורא קשה. אני נורא אגואיסטית, מלוכלכת, משוגעת אבל אגואיסטית, אוהבת את עצמי ברמות, אי לייק מיי סלף, גם עכשיו. והיה לי קשה להכניס אותו לחיים שלי כי הוא צריך להיות משוגע יותר ממני, אבל הוא ידע להיכנס, הביא לי אותה, אהבתי שהביא לי אותה וחייתי אתו כמה שנים עד שהתחתן אבל המשכנו׳.

אני מעדיפה אותם כבר נשואים

׳אני מכבדת את הדרך שלך, את קוקסינלית ראשית גברת אביה, אגב, השם המקורי שלי זה אברהם, דומה לשם שלך. אברהם גולדשטיין ואני גאה בשם הזה׳

גילה נולדה בטורינו שבאיטליה בשם אברהם גולדשטיין, היא עלתה לישראל בילדותה וגדלה בחיפה. כבר בשנת – 1960 גילתה את זהותה המגדרית ועבדה בזנות בגן הזיכרון ובגן בנימין בחיפה ומאוחר יותר ברחוב הירקון בתל אביב. בתחילת שנות ה-70 עברה לאירופה, שם עבדה כחשפנית וכרקדנית. כששבה לארץ הייתה אמנית הבית של מועדון הלילה רודיק וב – בר 51. היא שימשה השראה לאחת הדמויות בסרטו של עמוס גוטמן בעל אותו שם. בשנות ה-90 הקליטה גילה את השירים המקוריים: ׳אללה גילה׳, ׳הגברת מבקשת עוד׳, ׳כולם לרקוד׳ ואת ׳שיר הגאווה׳ איתם הופיעה במועדון אלנבי 58. בשנת – 1998 הגישה עם דורון אורסיאנו את תוכנית הלילה ׳סינדרלה יוצאת מהארון׳, בתחנת הרדיו 99FM. בשנת – 2003 זכתה גילה בפרס 'יקירת הקהילה' של קהילת הלהט”ב. בשיקולי השופטים נכתב כי הפרס ניתן לה – ׳על היותה נציגה בולטת של דור, אשר לא היסס לחיות לפי זהות מגדרו ובנראות מוחלטת, למרות הדחייה, הרדיפות והתלאות הרבות שעברו בשל כך׳. בשנת – 2005 זכתה בפרס שחקנית המשנה בפסטיבל לקולנוע קווירי במיאמי על תפקידה בסרט 'ילדים טובים' של הבמאי יאיר הוכנר. בשנת – 2010 כיכבה בתפקיד אורח בסדרה 'חסמבה דור 3', של התסריטאי דרור נובלמן ובסרט תיעודי על חייה אשר הוקרן במסגרת – 'הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה', בשם ׳זה גילה, זה אני׳, בבימויו של אלון ויינשטוק.

׳הופענו בתור בחורים, ילדים ועשיתי את הקליינט הראשון, למדנו מלא, הייתי סוחבת את כולם לבלט הקלאסי וגנבנו בסופר. גונבות, לא צריך לקנות לאכול? יום אחד פרצנו לבאולינג, לא ידענו מה לקחת, מאה חמישים זוגות נעליים, משוגעות, אני לא נורמלית כפרה – אבל הייתי רקדנית בטן אחת הטובות, לא האמינו ולא היה לי חזה ועדיין על האישה, ידעתי את התנועות, הייתי פתיינית, הייתי גם שחקן כדורגל קצת במכבי חיפה נוער, עזבתי את הכל. זונה ואמנית? יש לכם בעיה? הבנת?׳.

אייל/ת: ׳היא הייתה יוצאת לעבוד ברחוב בירקון, עושה מה שהיא צריכה לעשות ואז משוויצה על כולם, הולכת מאחורי הבניין, לובשת שמלה ועושה – טוב בנות, אין לי זמן עכשיו, אני הולכת להבימה׳.

׳לא רק, לתאטרון, למופעי מחו״ל, אהבתי תרבות, או תספרי לה את הסיפור על מרים זהר, את חייבת לשמוע את זה׳.

אייל/ת: ׳אני והיא הולכות להצגה של הבימה, גם עם מרים זוהר וגם עם ליאה קנינג והיא מתה על ליאה קנינג׳

׳גם על מרים׳

אייל/ת: ׳נגמרת ההצגה היא אומרת לי חכי חכי חכי הם יצאו מפה. אני יושבת מעשנת מחכה ויוצאת מרים ויש לה את הנופח שלה ואת האיפור׳.

׳גם לליאה׳.

אייל/ת: ׳מרים יוצאת ונכנסת למכונית בכניסה לאוהל שם, זה היה סניף של הבימה, גילה עושה לה ככה, הו אני רואה שאת נוהגת ומרים זהר אומרת לה כן אני גם נוהגת והיא מחכה בקוצר נשימה לליאה. בסוף, אחרי חצי שעה, יוצאת ליאה עם אברימל׳ה מור זכרונו לברכה והיא מההתרגשות׳.

׳הערצתי אותה׳

אייל/ת: ׳אז היא קוראת לה – מריים, מריים ואני מתפוצצת מצחוק והיא מסתובבת ואומרת לה – אני ליאה, ליאה קנינג. וגילה – כן, כן, כן סליחה התבלבלתי אני מחכה לך, רציתי להגיד ליאה ויצא לי מריים. תשתקי כבר איילה, זה בגללך, בלבלת אותי ואני מתפוצצת מצחוק׳

׳הובכתי׳.

אייל/ת: רוצה לשמוע משהו על קמצנות?

׳לפני 15 שנה היא אומרת לי ׳אני מזמינה אותך ליום הולדת שלך להצגה בהבימה׳, שנינו אוהבות ללכת להצגות, גם אני וגם היא. אז קבעתי איתה. הגעתי, היא רואה אותי ואומרת לי – ׳מה באת? חשבתי ששכחת׳. אנחנו מגיעות לבימה, וזה הכל אמת, אנחנו מגיעות לבימה ולפני השיפוץ היה דיל – משש בערב חמישים אחוז הנחה לכרטיסים שנשארים באותו יום, כמו בברודווי.

אנחנו הולכות, ערב טוב, ערב טוב, בקופה היא כבר בעצבים שהיא צריכה לשלם. הייתה רומניה. ׳נותרו שתי כרטיסים למדריך למטייל בוורשה?׳ הוא מסתכל על שתינו, ׳לא יש לי רק כרטיס אחד׳, זו נשמה כבר לרווחה אני אומרת לו ׳ומה עוד משחק היום?׳ והוא אומר – ׳מונולוגים מהווגינה׳, הוא מסתכל עלינו – 'יש רק מקום אחד'. זו נשמה שרווחה. ׳נו יאללה, נלך, היום זה לא היום שלך׳. הסתכלתי עליה ואמרתי לה ׳תשמעי חמודה אני את 'המדריך למטייל בוורשה' ראיתי כבר עם ננסי, על המנוי שלה, אבל מונולוגים מהווגינה עדיין לא ראיתי. יש לי רעיון, את תכנסי למדריך למטייל בוורשה אני נכנסת למונולוגים מהווגינה ונפגשות אחרי זה׳.

׳מה לא אכפת לך לשבת לבד?׳

׳מה אני צריכה אותך על ידי?׳ ואת צריכה לראות אותה – ׳טוב יאללה תוציאי תשלמי׳, היא מתלבטת ואז מרימה את השמלה, פותחת את התחתון, שולפת את הכרטיס, קח בבקשה. כל התור מאחורינו היו המומים׳.

אייל/ת: אני אספר לך משהו יותר יפה, אני במשך שנים, כל שנה כמו מטורפת, מגיעה לפסטיבל מלכת היופי בהיכל הספורט, חולה על זה. מספיר קופמן ושמעונה הולנדר והילה קלמן, כל המלכות היופי ונורית מזרחי. תשמעי את הסיפור, זה היה בשנת – 91, עם מירי. לא משנה, לוקחת את החברות שלי סטפני וקריסטין הקטנה, קונות מערכות לבוש שחבל לך על הזמן, שורה ראשונה בהיכל הספורט, פסטיבל מלכות היופי ואני חולה על זה, ׳רק הלילה, רק הלילה, את תהי מלכה׳. כל השמות של המלכות יופי ואני חולה על השיר הזה ואני מאושרת עד הגג, פסטיבל מלכות היופי, כואב לי הכוס ואני באה לספר לגילה היום אני בפסטיבל מלכות היופי, כואב לי הכוס ממך ומבר 51. הפסקה בפסטיבל מלכות היופי, פתאום מי באה מולי, בהיכל הספורט, על עקבים?

'ערב טוב לך גברת איילה, שלום קריסטין וסטפני, מה את חושבת שרק את יודעת לבוא לפסטיבל מלכות היופי? גם אני יודעת לעשות צבע בשיער וללכת לגוטקס וגם אני נמצאת פה הערב איילה. אמרה – הזונה הזאת הלכה ואני לא אהיה? הלכה השקיע שילמה, על תסרוקת, מערכת לבוש וטקסי ספיישל׳.

אז לא קמצנית

׳אי דיד איט מיי ואיי, אז הבנת? אני לא רוצה שזה יהיה מלכותי, שיהיה אסוציאטיבי, מה שהולך פה, אני מבוגרת, נוגעת בשבעים. אני הובלתי אותן לחוויות, היום לא הייתי עושה את זה באלפי דולרים. את יודעת'.

היה בר מיתולוגי לגייז, בכניסה לנמל – am, איזה מקום, איזה אנשים, רומן פולנסקי, במאים רקדתי איתו טנגו, עם רומן פולנסקי, כולן רצו אותו ובסוף הוא רקד איתי. עמית לווינסון,, זה הבר שלו, של כל האמנים מי לא היה בא? אבל בסוף תמיד זה נגמר בסכינים בריבים וזה הסוף. וביום יושבות בדיזינגוף פינת פרישמן ב'דיצה'. מה היה הולך ב'דיצה', מול הקאמרי הישן, שזה היום 'בית לסינג'? חבל לך על הזמן. אבל הכל התחיל ממני, גילה הייתה, גילה אשמה ולפעמים בכלל לא הייתי שם. הבנת? הכל התחיל ממני׳.

יום אחד אני יוצאת בברלין, שלג, קופאים, אני קיבלתי שמלת רשת מאיזו בחורה, רשת אדומה, בלי גרביים ועם כפכפים. אני באה ללכת, אני קופאת מקור, מתה. אמרתי גילה מה עושים? הייתי בן חיים ומוות, עד כדי כך, מינוס עשרים מעלות ואני בלי כלום. לא הבנתי מתוקה? ראיתי תא טלפון, נכנסתי לשמה ולא יצאתי עד הבוקר. תפסתי טקסי למלון, תכננתי לצאת ושם אין טקסי, מזל שהיה תא טלפון את יודעת מה זה שלג?

היינו עובדות בברים, יוצאות, עובדות חמש דקות ונכנסות, אי אפשר לעמוד. פה הייתי טיפשה, בלונדון לא הייתי? מה שעשיתי בלונדון? הייתי הולכת עם חמישה גברים, אחד יותר גנב מהשני בקובן גרדן, בשתיים בלילה, מתה מפחד, פתאום אני ראה איזה קאברט אני הולכת לקאברט בום פג׳רלד והיא מכניסה אותי – יו טיק איים בליינד? אי סי יו, גו אין והיא הכניסה אותי וזאת הייתה חווית חיי׳.

ועם האח של גרייס ג׳ונס?

׳עזבי אותי מהאח של גרייס ג׳ונס, זה לא סטייל, אני אוהבת לייזה מינלי, מה גרייס ג׳ונס? היא קשה, זמרת מעולה אבל אני אוהבת, עם כל הדאווין שלי, אוהבת קלאס, למרות שהיא טובה. סטרנג׳ אי סי דאט פייס ביפור. אני גם בקבלה עכשיו ומאמינה בקדוש ברוך הוא, תזכירי את זה. זה חשוב לי׳.

הלווייתה של גילה גולדשטיין תתקיים מחר, שני, 6.2.17, בשעה 14:00 | אוטובוס יצא מהמרכז הגאה בגן מאיר | ת״א | בשעה – 12:30 לאחר מכן יתאספו חבריה בגן מאיר להדליק נר לזיכרה

Author: מערכת פרימדונה