המלצות לגבי חמישה סרטי ערפדים לכבוד התחייה הנוספת של הז'אנר

Spread the love

אקדים ואומר שערפדים תמיד עוררו אצלי עניין גדול, אולי גדול מידי. בצעירותי קראתי כל רומן וצפיתי בכל סדרה או סרט שוב ושוב. משהו באצילות של הערפד שעמדה מול הכוח החייתי, האפשרות להמשיך אחרי כולם והצער הטמון בנצח הזה. זה לא משנה אם זה בלה לגוסי, גרי אולדמן, בראד פיט ואפילו, בעוונותיי, טום קרוז – נראה היה שהתמכרתי לז'אנר ושלא היתה דרך חזרה.

תמונה 4

כשהתחלתי לכתוב תסריטים ניסיתי גם להמציא סיפור ערפדים משלי שיכלול, כמו כל היוצרים בז׳אנר, בריאה מחדש של המיתולוגיה או לפחות לייצר חידוש בכמה פרטים. אם הצלחתי? ימים יגידו. לאחר סדרת 'דמדומים' היו כאלו שמיהרו להספיד את סרטי וסדרות הערפדים אך השנתיים האחרונות ראו פריחה מחודשת אחרי אינטרוול קצר מאוד.

תמונה 3

בינתיים יצא סרט חדש ׳דרקולה ההתחלה׳ – שקצת חוזר על מה שאנחנו יודעים על הערפד האיקוני מהספר של סטוקר ומהגירסה הנאמנה באופן יחסי למקור של קופולה, פלוס כמה פיסות מידע לא רלוונטיות. אחת מהן היא קיומו של ערפד קדמון מקולל שמחפש את מחליפו כבר כמה נצחים וכאשר הוא פוגש את הגיבור ברור לו שיש אידיוט עם סטייל שירש את הדארקנס. יש בוורסיה החדשה שהיא מעין 'פריקוול' גיבור, הנואש לכוח, שנאלץ לשרוד שלושה ימים בלי לצרוך דם כדי להישאר אנושי, ולא, יהפך לגולום מכוער וצמא דם. זאת בדומה לגירסאות הקולנועיות הראשונות של הערפד כאשר היה עוד מפלצת כעורה ועדיין לא הפך לסמל מין. הפרוטגוניסט נלחם בייצריו וגם בהרבה טורקים או עותמנים, אבל בסרט יש פחות מידי אפקטים ועניין.

מתוך כל הסרטים שיצאו לאחרונה ומסמנים את עלייתו המחודשת של הערפד, סרט זה זניח יחסית.
רק לאחרונה יצא סרט ערפדים איראני, הבמאי האגדי ג׳ים ג׳רמוש יצר סרט ערפדים יפיפה ויזואלית וביום חמישי הקרוב יוקרן בסינמטק, בהקרנה חד פעמית – 'החיים בצללים', המביא את סיפורם של שותפים לדירה, ערפדים, המתמודדים עם חיי היום יום העכשוויים. או אם לצטט – בוולינגטון שבניו זילנד, חיים דיקון, ולדיסלב, ויאגו ופיטר יחד כשותפים באחוזה גדולה. בין הריבים על מי שוטף כלים, למי החדר הכי מלוכלך ולמי החברים הכי מרגיזים, הם צריכים להתמודד גם עם היותם ערפדים שחיים בעולם המודרני. זה נשמע פשוט, אבל איך אפשר לבחור בגדים למסיבה אם אין לך השתקפות במראה? וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את אנשי הזאב שעושים בעיות, וציידי הערפדים שצצים מדי פעם. סרט זה מבית היוצר של סדרת הקאלט ׳טיסת הקונקורד׳, הוא קומדיית אימה מצחיקה במיוחד בסגנון תיעודי שכבשה את פסטיבלי סאנדנס וברלין. יתכן והוא יהווה פיצוי ראוי לכובד ראש הבלתי מוצדק של 'דרקולה ההתחלה'

אי לכך ובהתאם לזאת חמשת סרטי הערפדים השווים ביותר:

נוספרטו – מלבד העיבוד המוקדם לסיפורו של דראקולה, (הסרט הוקרן לראשונה ב-1922) מדובר באחד מסרטי הקאלט הראשונים. הוא מעין ממזר לא חוקי של הספר. ככזה הוא זכה לנחת זרועה של אלמנתו של סטוקר שתבעה את כל מי שרק אפשר וגרמה לכך שכמעט כל העותקים שלו הוחרמו ונשרפו. עותק אחד שרד, וטוב שכך. הערפד כאן לא סקסי במיוחד (אלא אם מחשיבים גברים כחושים עם אוזניים מחודדות שנראים מעט כמו מכרסמים לסקסיים) ועדיין למרות הכל מדובר ללא ספק בקלאסיקה. כמו כן כבונוס אפשר למצוא ביוטיוב את הסרט המלא (!)

לפי האגדה, סטוקר השתמש בדרקולה כדי לממש את הפנטזיות האירוטיות שלו, בין היתר לגבי גברים. השמועות מספרות על יחסים סבוכים עם אוסקר ויילד ואף יש שטענו שדמותו של דרקולה מבוססת חלקית על ויילד. מסיבה זו קל יותר לצפות בגירסה המופתית של בלה לוגוסי. לוגוסי נהפך לסמל מין בעקבות הסרט שהוקרן ב-1931. נשים רבות כתבו לכוכב וביקשו ממנו שיהפוך אותן לערפדיות.
גם כאן ניתן למצוא את הסרט המלא :

העיבוד של פרנסיס פורד קופולה שומר על תפקידו של הערפד המוכר בחוד החנית של הקולנוע. מלבד העיבוד המעניין לספר הוא הסרט מספק אוירה אפלה שטרמה את הטרנד. הסרט ויתר על מניירות רבות של סרטי אימה ודבק בשילוב של אלמנטים פסיכולוגיים, מיניות משולחת והרבה חושך. מעטים הסרטים שהצליחו לשלב סקס אפיל עם אימה בלי להיות גרוטסקיים.

הטריילר :

'ראיון עם ערפד' לפי סדרת הספרים של רייס הוא סרט נורא, ולפי כל קריטריון היה אסור לנו לאהוב אותו. פשוט אסור, אבל כמו הכוח ההיפנוטי של הערפד כך גם עלינו הופעל קסם בלתי נשלט. בראד פיט הוא שחקן נורא למדי. טום קרוז, אנטוניו בנדרס, כל הגברים הלא נכונים יחד עם קריסטן דאנסט בתור ילדה ערפדית. כל כך הרבה התחבטויות מוסריות מייגעות, כל כך הרבה טעויות יוצרות משהו שלם שיוצר גם את ההגדרה במילון ל'מה נחשב כנחשק בניינטיז'.

סרטי ערפדים נוצרו במקור ,ובמקרים רבים בפורמט של בי מוביז. כלומר יצירות דלות תקציב יחסית, שנועדו להרוויח כסף מנישה צרה של קהל צופים. נסיבות אלו אפשרו להם לפרוח ולעיתים לשבור ולהרחיב את גבולות המדיום הקולנועי. דוגמא טובה לכל ניתן למצוא בסרטים רבים כמו 'ערפדים' של ג'ון קרפנטר המופלא, אך הדוגמא הטובה ביותר היא אולי ׳מתוך החשכה עד הזריחה׳, תסריט מושלם של טרנטינו המספר על אחים אשר בורחים מהמשטרה ומוצאים מקלט במאורת ערפדים. הסרט מלא ברגעים שנעים בין המזוויע למביך ובכל זאת, מתוך מודעות למעמד הייחודי שלו הוא אפקטיבי לחלוטין. ג׳ורג׳ קלוני אפילו לא ידע שהוא כוכב סרט קאלט.

הטריילר –

Author: אביה בן דוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *