הרהורים על הגיינה גברית

Spread the love

רוני סומק מתנסה בסדרת הגברים החדשה של בודי שופ
באחד משיריה הילדים המרגשים מתארת מרים ילן שטקליס את בכיו של הסבון שדני לא רוצה בו עוד. בהמשך תצטרף לקונצרט הבכי גם מברשת השיניים שתנסה להרגיע, כמובן בלי הצלחה, את המשחה.

השיר הזה כמובן נועד להעמיד את דן מול כיתת היורים של חיל הניקיון ולגרום לו לצעוק את טעותו.

בודי שופ מארזי מתנה צלם גדי אליאס
בודי שופ מארזי מתנה צלם גדי אליאס

היום, שנים אחרי שהייתי במחנה הכועס על דן, אני מציע את האפשרות שאולי דן יותר מניקיון אהב חומרי ניקיון ראויים. מי יודע איזה סבון מעופש היה לו באמבטיה ואיזה ברז כעסן ודולף מנע ממנו להתקרב לכיור.

הקוסמטיקה נולדה בבית חולים נשי. על כל אלף מותגי אישה היה, עד לפני שנים ספורות, בקושי אפטר-שייב אחד, וגם הוא לפעמים יותר הבריח מאשר קרב.

לשמחתנו השתנו הדברים והמדף המדבר גברית הפך מלחישת היגיינה חרישית לצעקת פיתוי שאי אפשר לטעות בעוצמתה.

לכן מחיאות הכפיים לסדרה הגברית החדשה של Body Shop. מדובר בסדרה הכוללת רול און,ג'ל גרגירים לרחצה,או דה טואלט וקרם רענון והרגעה אחרי הגילוח. אלה מוצרים ידידותיים ונעימים מאד לגוף. הם מדיפים ריח של ניקיון. ניקיון נטו. זהו ריח המצריך את המשתמש לענות יותר מפעם אחת על השאלה:"איך קוראים לאפטר שייב שלך?".

נראה לי שעם חבילה כזאת אפילו דן מהשיר של מרים שטקליס יניף דגל לבן ויחדש מחדש את ביקוריו במקלחת.

Author: רוני סומק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *