וידאו ארט

Spread the love

מאז שנעמדתי בפעם הראשונה, במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק וראיתי שני מסכי ענק עליהם מוקרנים במקביל לידה לצד מוות, הגסיסה האטית של אישה ומנגד לידת תינוק, אמנות הווידיאו ארט מהלכת עלי קסמים. בין האימג'ים החזקים הללו שולבו תמונות סוריאליסטיות קשורות לא קשורות למוות וללידה. כך התוודעתי לראשונה לביל ויולה, מהגדולים שבאמני הוידאו ארט. האישה הגוססת הייתה אמו והתינוק היה בנו. האפקט החזותי היה מרהיב כמו גם מכה על הראש. ביל ויולה הצליח לשלב בין הדוקומנטרי לסוריאליסטי, בין הדימויים הריאליסטיים לאלו אבסטרקטיים.

bviola

מדובר ב – THE PASSING , אחת מעבודותיו היותר ידועות העוסקת, כאמור, באירועים אישיים שעברו עליו בארבע שנים ואשר הובילו אותו להפקת וידאו ארט המתעד את לידת בנו ומות אמו, שני אירועים משמעותיים בחייו אשר גרמו לו לחקור כמה שאלות עקרוניות לגבי משמעות החיים, את הסיבות לקיום בני האדם ואת הקשר בינם לבין יסודות הטבע. אורכה של העבודה – 45 דקות והיא מצולמת בשחור לבן.

David-Bowie

החומרים שבהם מתעסק ויולה הם הבסיסיים ביותר בהוויה האנושית, כשהוא למעשה מנסה לפשט את האלמנטים השונים הללו. חוץ ממעגל החיים – לידה, חיים ומוות – שמופיעים תדיר בסרטים שלו, הוא עושה גם שימוש אובססיבי במים ולעיתים קרובות גם באש, אוויר ואדמה. השוט האחרון של הסרט ממצה את המעגליות הבסיסית הזאת. אנחנו רואים את ויולה עצמו שוכב ללא תזוזה בתוך הים לאורך זמן רב, על פניו ארשת של שלווה. ניתן לראות את השכיבה הפסטורלית בתוך המים כמוות לאחר טביעה, אך גם את הכמיהה לחזור אל הרחם, להיות עטוף בחום וברוגע של המים. לידה ומוות מתקבלים כאן כמיזוג, כשני ניגודים של משהו שלם אחד.

Video Art / אמנות וידאו הוא תחום המשתמש בדימויים דיגיטליים המלווים בדרך כלל בפסקול, בעולם ללא גבולות וללא חוקים ובכך הוא נבדל ממדיום הקולנוע – כשאינו מחייב שימוש בשחקנים או דיאלוג ואינו מחויב בהצגת נרטיב או עלילה. ז'אנר אמנותי בעל אלמנטים שונים ומגוונים, החל מאנימציה וקולנוע תיעודי, ועד ליצירות בעלות גוון סוריאליסטי – פואטי.

Video ART

מתחילת שנות השישים יצרו אמנים רבים סרטים אמנותיים או סרטי קולנוע ניסיוניים. אלו היו סרטים אשר צולמו במסרטות קולנוע ביתיות בפורמט 8 מ"מ או 16 מ"מ. אמני הווידאו ארט הראשונים תפשו את המדיום כאמצעי ביקורתי כלפי הקולנוע והטלוויזיה הממוסדת. סרטים חתרניים דלי תקציב הוקרנו במועדונים בניו-יורק והם היו הראשונים שסללו את הדרך לאמנות אוונגרדית, אמנות מתריסה. בשל העובדה שהיו לא מסחריים, סימלו הסרטים את התפישה האמנותית של חופש לעשות ככל העולה על רוחך, כמובן שהיו היו גם כאלה שעשו שימוש במדיה הזו כדי לומר את דעתם על החיים.

WARHOL

האמן האמריקאי אנדי וורהול לדוגמה, יצר בשנת 1963 סרט בשם 'שינה' (Sleep) ובו תיעוד של אדם ישן במשך כשמונה שעות. הסרט הוקרן בבית קולנוע כמעין אירוע חברתי או 'הפנינג', כשקהל הצופים יכול היה לצאת מן הקולנוע ולחזור אליו במהלך ההקרנה.

לעומת עבודות בעלות אופי 'קולנועי', הציגו עבודות וידאו-ארט רבות מעין תיעוד מצולם של מיצג. הקלטות אלו, אשר אופיינו בשימוש בזווית צילום אחת, בעריכה מינימליסטית ופעמים רבות גם באי-הוספת סאונד חיצוני להקלטה, נשאו אופי מושגי (קונספטואלי) ועסקו בצורה ישירה בשאלות הנוגעות לטבעה של האמנות ולטיבו של מדיום הצילום. בשנות ה-90, התפתחו כל האמצעים הטכנולוגיים, ההקלטה, העריכה, וכמובן ההקרנה, והפכו לנגישים לאמנים שהחלו לייצר קולנוע חופשי ועולמות חזותיים משלהם. האם כל אמן ווידאו מצליח להמציא וידאו ארט? דיויד בואי, בקליפ לשירו הידוע Where Are We Now? , נראים ראשים לחוצים, שרים ומדברים הדומים לבובות הגרב של פרנסיס בייקון.

בובות הן סימן ההיכר של האמן האמריקאי Oursler Tony , שהוא דוגמה טובה למי שיצר אמנות ייחודית . צילומי הווידאו שלו מתמקדים בבובות, ופרצופים שיוצרים תחושה קלאוסטרופובית. זהו רפרטואר יחיד ובולט שמזוהה עם אורסלר.

באופן דומה בייחודו נמצא האמן דאגלס גורדון. סקוטי, שכל גופו מקועקע בדימויים פרי יצירתו, מדגיש בעבודותיו את המאבק בין טוב לרע. ספרו של רוברט לואיס סטיבנסון, 'המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד' משמש השראה לרבות מיצירותיו. הווידאו ארט שלו משוכלל באמצעים קולנועיים מרשימים. עבודתו שהוקרנה לאחרונה במוזיאון תל אביב 'זידאן, דיוקן של המאה ה-21', עוקב באמצעות 18 מצלמות מסונכרנות אחר כוכב הכדורגל זינאדין זידאן במהלך משחק של קבוצתו, באותה תקופה 'ריאל מדריד' , ומספק באופן פרדוקסלי היכרות אינטימית עם הריחוק וקור הרוח שהיו לתו ההיכר של הכדורגלן הטוב בעולם.

חביב עלי לא פחות האמן האמריקאי Matthew Barney שעבודותיו כוללות מיצגים והופעות של עצמו וזה הרי דבר ידוע ש'עצמי' מאוד מעניין אמנים.

האם כל היוצרים האלה מחקים האחד את השני? נראה לי שלא. כולם מנסים להשמיע קול אחר, קול ייחודי להם, וזה, בלשון המעטה יש לומר, קשה ומורכב ביותר. החשיבה לייצר ווידאו ארט היא טוטאלית. היא שואבת אותך האמן פנימה. אתה האמן, מחפש את האחר.

Author: נורית קידר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *