פסטיבל 'דוקאביב' – הבחירות

Spread the love

אנחנו במערכת 'פרימדונה' מעודדים את הכתבים שלנו להתחרות זה בזה, אפילו הקמנו מסלול מרוצים מאוד מסוכן כזה שבסופו יש חלון שוודי שזורק את המנצח לבריכה. לא אכפת לנו על מה התחרות העיקר שכולם מפסידים. אז הפעם לקחנו את כתבת הקולטורה שלנו, נורית קידר, לבין כתבתנו לענייני תרבות, ליאת לוי וביקשנו מהן לבחור את הסרטים התיעודיים הטובים ביותר, לדעתן, בפסטיבל *'דוקאביב'. מי תסיים את הקריירה שלה במצולות? ימים יגידו.

שלוש סיבות עיקריות לראות את הסרט שעשתה אבתיסאם מראענה-מנוחין על המשורר מחמוד דרוויש. הראשונה היא איבתיסאם מראענה – ללא ספק אחת מהדוקומנטריסטיות היותר מעניינות שפועלות פה היום. השנייה כמובן, היא מחמוד דרוויש, מי שנהוג לכנות כמשורר הלאומי הפלסטיני, אבל שירתו היא הרבה מעבר לזהות. והשלישית היא הפוטנציאל האדיר שיכול להוליד את 'המפגש' בין שני היוצרים שקווי הדמיון ביניהם – אקטיביסטים שעוסקים בנושאים דומים רק במדיום שונה ובתקופה שונה-כל כך חזקים.

'תרשום, אני ערבי'/ אבתיסאם מראענה-מנוחין/2014
'תרשום, אני ערבי'/ אבתיסאם מראענה-מנוחין/2014

על פניו נראה שלסרט הזה יש את כל המרכיבים להיות קומדיה משפחתית מצחיקה על אמת: משפחה יהודית מעיירה קטנה, הורים קצת מטורללים, שני בנים מתוסבכים פלוס שלישי מיוסר שמתפקד גם כבמאי הסרט ומועדון חשפנות אחד שהוא במקרה גם העסק המשפחתי המניב שלהם. כידוע, לא קל ליצור דוקו שהוא גם טוב וגם מצחיק, אבל נראה שמדובר פה על הימור לא רע בכלל.

'עסק משפחתי'/שוני כהן -   2013
'עסק משפחתי'/שוני כהן – 2013

אחרי הקריסה של – 2009 ובעקבותיה הרצון האדיר הזה לפרק מוקדי כוח ששיחקו על חשבון הציבור במשך שנים (ובגדול, רק כמה דוגמאות ל'שיחקו': הימרו על כספים לא להם בהשקעות בעלות עניין, שתו המון וויסקי יקר על חשבון הפנסיות, ולקחו החלטות הרות גורל על הכלכלה העולמית בעודם מנגבים את האף מאבקה שנקנתה במיטב כספי הבונוסים למרות הפסדי עתק), מעמיד לאחרונה בנקאים רבים בלב המסך. זה התחיל אולי מ'אינסייד ג׳וב' ((2010 שזכה באוסקר לסרט הדוקומנטרי שנה לאחר ששוחרר ואף התאים בול לתקופה ואוקופיי וול-סטריט במיטבו. דוגמא הפוכה לו, לפחות בז׳אנר ובסגנון, שוחררה לאקרנים רק השנה והיא סרטו המגלומני אך מענג של סקורסזה- 'הזאב מוול סטריט', שעוסק באותם גיבורים. למרות זאת, מכיוון שנראה שהסיפור של התנהלות הבנקים והשליטה שלהם על הכסף שלנו עוד לא קרוב ללהחשף לחלוטין, אנחנו עדיין צמאים לכל אינפורמציה. אם לריינר ווס, בנקאי בכיר לשעבר, באחד מהיכלי הכסף של גרמניה, יש מה לחדש לנו, זכינו.

על גג העולם/מארק באודר - 2013
על גג העולם/מארק באודר – 2013

הצופה האינטלקטואל לא יפספס הזדמנות לצפות במופע נוסף מבית היוצר של כוכב הרוק של הפילוסופיה העכשווית, הפסיכואנליטיקן ומבקר התרבות המרתק – סלבוי ז׳יז׳ק. מה שמדהים הוא, שאפילו אין צורך להזדהות עם הרעיונות שלו כדי להנות מהנאומים המבולגנים בזרם-תודעתי-השייך-למבריקים-בלבד שהוא אשף בהם. זהו מפגש קולנועי שני בינו לבין הבמאית סופי פינס, שיחד יצרו את 'מדריך הסוטה לקולנוע' (2006) ואם לשפוט לפי העבר, הסרט הזה עומד להעביר את הצופים שלו מסע מטיש ומענג, שישאיר אותם עם הרבה מאוד בלגן במוח. נשמע כיף לא?

מדריך הסוטה לאידיאולוגיה/סופי פינס -  2012
מדריך הסוטה לאידיאולוגיה/סופי פינס – 2012

אה, ואם כבר אינטלקטואלים, מסקרן באותה מידה ואם לא יותר, הוא הסרט שעשה מישל גונדרי על נעם חומסקי. בעיקר יהיה מעניין לראות איך האסתטיקה הגונדרית והנאיבית משהו, מתמודדת עם חומסקי שהוא כמעט ההפך של הדבר.

ו- האם האיש שהוא גבוה מאושר? שיחה מאוירת עם נועם חומסקי/מישל גונדרי 2013 –

*'דוקאביב' הוא סמן עונתי די מרגש. סמן עונתי שמלווה במעין טקסיות שמתחילה כשמגיעות ההודעות עם פרסום התאריכים, אחר כך רשימת האורחים ואז מגיע הקטלוג. עם הקטלוג מתחיל הטקס. יש מי שיושב בבית לסמן את הסרטים, אחרים בודקים קודם תאריכים. יש שמפנים את כל השבוע ויש שמנהלים מו״מ עיקש עם הקרובים להם על טעם, ריח והעדפות קולנועיות. נורית קידר וליאת לוי ערכו כל אחת טקס פרטי משלה וסימנו את הסרטים שהן לא מוכנות לפספס. פיתחו את היומנים, כנסו לאתר הפסטיבל ותתחילו לסמן. 'דוקאביב'/ 7-18 למאי. 2014.

Author: ליאת לוי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *