פשוט מצלם שוקיאיזם

 שוקי קוק כותב על הצלם בעז פסטרנק אשר בחמישי הקרוב תפתח תערוכת הצילום שלו בגלריה/סטודיו של קוק. אנחנו שאלנו את פסטרנק מספר שאלות בעקבות עבודותיו

תספר קצת על הדימויים שבחרת, מאיפה הם לקוחים? איך מתבצע אצלך תהליך של איסוף דימויים? מה אתה נוטה לחפש שאתה מצלם?
רוב הצילומים שלי הם צילומי רחוב. במשך תקופה ארוכה טרם התחלתי לצלם הסתובבתי לרוב ברחובות תוך כדי האזנה למוזיקה. דרך עינית מצלמה אוטומטית קטנה ופשוטה, התחלתי להבחין בעושר הויזואלי הגדול המצוי בפרטים הקטנים בכל פינת רחוב. לפני כשנתיים הגעתי לצלם פתיחת אירוע בסטודיו שוקי קוק ואז גיליתי שבאותה מידה, אני מוצא את היופי בפרטים הקטנים גם באירועים פורמליים ושגם שם אני מצליח להביא את הייחודיות שלי לצילום. מאז צילמתי את כל האירועים בסטודיו ובתערוכה יוצגו הצילומים שצילמתי שם.

צילום: בועז פסטרנק
צילום: בעז פסטרנק

האם היו לך רגעי מבחן שבמהלכם הרגשת שאתה אולי לא רוצה להיות צלם? האם היית עובר את אותו תהליך שוב?
לא בחרתי להיות צלם, הצילום בחר בי. בימים אלה אני מתחיל לקבל את ההגדרה "צלם" באהבה גדולה.

מה התגובה ליצירות שלך שאתה הכי זוכר?
התגובה שאני הכי אוהב היא ההפתעה מצילומים שמראים פרטים ברורים מאליהם שנמצאים מול עיני כולם, אבל לא כולם רואים אותם. לקח לי זמן לשים לב לכך שאני רואה דברים שאחרים לא שמים לב אליהם.

מה הצילום הראשון שלך שאתה זוכר הכי טוב? ולמה?
אני זוכר שחזרתי לפני כמה שנים מהחנות עם המצלמה הראשונה שקניתי ובדרך צילמתי את הצל שלי, פרח באדנית, המראה מחלון ביתי ועוד. אלה הצילומים הראשונים שלי שאני זוכר ובדיעבד גיליתי דרכם את יכולת הצילום שלי.

מהי שגרת העבודה שלך?
אין לי שיגרת עבודה, היום שלי לא מתחיל או מסתיים בשעה מסוימת ולא משנה אם יש לי ביד מצלמה או טלפון נייד. עיניי פקוחות כל היום, מחפשות את הפרטים הקטנים ואת הסיטואציות האין סופיות שרואים כשפוקחים היטב את העיניים.

האם אתה שומע מוסיקה בזמן העבודה?
בעבר הייתי מאזין למוזיקה כשהסתובבתי ברחובות. מאז שהתחלתי לצלם הפסקתי להאזין למוזיקה בזמן השוטטות, כל כולי שקוע בקליטת המראות המתחלפים מול עיני. בבית אני שומע מוזיקה בלי סוף.

אם היית יכול להכין אנשים למפגש עם העבודות שלך, מה היית שולח אותם לראות קודם?
אני מוביל סיורי צילום במסגרת קבוצת הצילום שלי. הפעולה שאיתה אני מתחיל כל מפגש היא להצביע על אלמנטים שנמצאים ממש מול עינינו ורוב האנשים מפספסים: העלה על הרצפה, העננים בשמיים, הקיר המתקלף של הבניין הצמוד, האיש שעובר באותו רגע במדרכה ממול ועוד ועוד. חלק מהצלמים מבינים את הראיה שלי לאחר פעולה זו.

מהי התערוכה/פרוייקט שעשית שאתה הכי גאה בהם?
התערוכה הקרובה 'פשוט מצלם שוקיאיזם – בעז פסטרנק' בסטודיו שוקי קוק כמובן, זו התערוכה הראשונה שלי. בתערוכה זו הצלחתי להביא את הגישה של צילומי הרחוב לצילומים במרחב הסגור. בשנים האחרונות צילמתי הרבה פתיחות תערוכה ושיחות גלריה המתקיימות תדיר בסטודיו שוקי קוק. הצטברו הרבה חומרים וקיבלתי את ההצעה משוקי ידידי. היססתי בהתחלה, אבל היום אני מאוד נרגש לקראת התערוכה הקרובה.

ואיך עבד תהליך הדיאלוג שלך עם האוצר סביב תערוכה? 
כשמדובר באוצר התערוכה שלי, שוקי קוק, התהליך היה קל מאוד. שוקי ואני באים לכאורה ממקומות שונים מאוד, אבל אנחנו באותו ראש לגבי צילום. הוא קיבל ממני יד חופשית לבחור את הצילומים לתערוכה והבחירות שלו כמעט זהות לבחירות שהייתי עושה, אם הייתי אוצר את התערוכה בעצמי.

איך אתה מרגיש כשאתה מסתכל על עבודות ישנות שלך?
אני מבחין שם בראיה השונה שלי, שלא הייתי מודע לה אז.

אצל איזה אמן/ית חיים או מתים היית מעוניין ללמוד?
אני לא מחפש כיוונים חדשים, גם אין לי ידע נרחב בהיסטוריית הצילום או במאפייני צלמים מוכרים. טוב לי עם הנישה שיצרתי לעצמי.

צילום: בועז פסטרנק
צילום: בעז פסטרנק

האדם הקדמון צייר חוויות קיומו על קיר המערה…אחריו, אנו פוגשים את המצייר מטעם,צייר המלך, צייר הכנסייה. ההיסטוריה מפגישה אותנו עם ציירים המתעדים את הסובב אותם, עבודתם היא דרך ללמידת ניראותו של העבר. בשנת-  1835, מפתח מדען בריטי בשם "טלבוט" את טכניקת הפוזיטיב – נגטיב, ויוצר את שיטת הצילום, המשתכללת עם התפתחות הטכנולוגיה.
במקביל,נוצר סטטוס חברתי לאנשים העוסקים בתחום."הצלם", דמות מוערכת,המערבת כשרון ושליטה בטכנולוגיה, עם תהליכים עתירי ידע וניסיון ויכולת ראיה אמנותית. הצלם המתעד,עוסק בשימור דימויי התרחשויות וחפצים, לעצמו,או למען הקהילה כיוזמה אישית אמנותית, או כמקצוען,  המקבל שכרו.
בתחילת שנות ה 90 מתפתחת שיטת הצילום הדיגיטלי, העושה שימוש במזעור המחשב אל גוף המצלמה הקטנה וזו נכנסת אל הטלפון האישי ומשנה את העולם. הצילום "מופקע" מידיו של איש המקצוע, או החובב המצלם, והופך זמין לכל אדם. תיעוד צילומי מאפיין את תקופתנו, כולנו מצלמים, הטכנולוגיה, זמינה ומידית, מסייעת לצלם מבלי ללמוד את הצד התאורטי והמעשי כאחד. לחיצה על הכפתור הנכון, במצלמה, בטלפון הסלולרי, ובידך, דימוי צילומי מדויק חשיפה וכיונון חדות – כך, למעשה הופך כל אדם למתעד חייו וסביבתו הקרובה, כאינסטינקט בסיסי.
כאן, מתחבר סיפור חייו של בעז, מהנדס תכנה מוכשר,שלאחר מחלה מוצא עצמו ללא תעסוקה. משוחרר ממחויבות פרנסה,הוא מחפש דרך להיטיב עם עצמו. מצלמה קטנה המגיעה לידיו מאפשרת לו לחדד ראייתו אל פינות וזוויות מבט המרתקות את חשיבתו.
בעז פועל מתוך צורך פנימי, נוגע בעכשיו ומקפיאו אל הנצח, אולי מתוך דיאלוג פנימי שלו עם מחלתו, אשר שנתה את חייו וחילקה אותם בין עבר והווה. בעז מתעד את סביבתו, תוך חיפוש אחר הנעים והמיטיב. המבט, המיוחד לו, מנציח ומתעד אנשים, פינות, עצמים, ברחובה של עיר.
בעז ממשיך ומצלם מזה מספר שנים בעזרת אותה מצלמה קומפקטית, הזמינה בכיסו ואינה דורשת "התעסקות" במכשיר טכני מורכב. הזמינות לבצע צילום כהרף עין חשובה לו יותר מהאיכות הפיקסלרית והאופטית המצויות במצלמה גדולה יותר.
במהלך השנים האחרונות, מתחבר בעז ל'פייסבוק', מציג את צילומיו, וזוכה להערכה והכרה, ובחלוף זמן, מקים ומוביל ב'פייסבוק' קבוצת צילום, בה חברים אלפי משתתפים, הצועדים עמו , חולקים את עבודתם המיוחדת עם הכלל. אלינו לסטודיו הגיע בעז לפני כשנתיים, דרך ה'פייסבוק', והתחבר להוויה המיוחדת המאפיינת את אירועי הסטודיו – פתיחת תערוכה, שיח גלריה, עבורו אלה 'שדות צייד' בהם מתחלפת ה'תפאורה' במרחב קבוע ושם הוא מחפש דרך מיוחדת משלו לתעד את המתרחש, משכלל נקודות המבט ויוצר, לעצמו, עבורנו,קבוצת דימויי תיעוד, המשמרים את שחווינו.

בועז פסטרנק
בעז פסטרנק | צילום יעלי אלימלך

מתוך חומרים אלה, בחרתי להציג סדרת צילומים, המשקפת את האווירה האנושית והסביבתית, המהווה חממת חיי ויצירתי. סדרת הצילומים המוצגת, מהווה נקודת מפגש בין אמנות ותיעוד.
מועד התערוכה, הקרוב אל יום הולדתי, מדגיש החשיבות והערך שאני מייחס לעשייתו של בעז, ותרומתו היצירתית לפרויקט חיי-הסטודיו שלי. תערוכתו של בעז מוצגת בגלריה, כמחווה של בעז אלי, כמחווה שלי אל בעז. על "קיר צילום".מציג ידידי הצעיר, מקסים גולבנוב, שלוש עבודות.

בעז פסטרנק הוא צלם רחוב ומנהל את קבוצת הצילום (פייסבוק) הגדולה בישראל – 'פשוט לצלם', המונה כ 40,000 חברים. הפתיחה  'פשוט מצלם שוקיאיזם – בעז פסטרנק' – ביום ‏חמישי 12 ינואר 2017‏ ‏בשעה ‏20:00. רחוב רוחמה 11, תל אביב (מתחם נוגה)

Author: אביה בן דוד