שיחות חינם – אביה בן דוד ויוליה ורנר

Spread the love

דיאלוג בריאות בנושא דיכאון חורף

יוליה ורנר ואביה בן דוד מנתחים את התופעה:

א.ב.ד– דיכאון חורף הינה תופעה מוכרת אשר נובעת לפי המומחים מהתקצרות היום והיעדר השמש, מה שגורם למחסור בויטמין D שנחשב לאחד מהגורמים לעצבות.

י.ו – אני חושב שצריך להתייחס לדיכאון חורף כמו אל כל סוג של דיכאון. בחברה המתועשת קיימים יותר מ -450 מיליון אנשים שסובלים ממלנכוליה פתולוגית, וזקוקים לטיפול אינטנסיבי שבעקבותיו הם לא מסוגלים לתפקד בחברה הנורמלית. במקביל, בחברות לא מתועשות, כמו בני כת ה'איימיש' אין אפילו מקרה רשום אחד של דיכאון.

א.ב.ד– זאת טענה מעט בעייתית בגלל שאם אין נוהג לאבחן מחלה, זה לא אומר בהכרח שהיא לא קיימת.

י.ו– בכל מקרה אנחנו חוזרים לנקודה בה חלק מההגדרה של חברה מודרנית היא תופעות של דיכאון וחרדה. ביוון העתיקה המרשם לחיים בריאים היה דיאטה נכונה, שכוללת הרבה ירקות, התעמלות, שכידוע מגבירה את הפרשת הדופמינים, והשתתפות בדיונים פילוסופיים.

א.ב.ד – אותי פילוסופיה מדכאת

י.ו– הרעיון הוא לקחת חלק בפעילות חברתית שעוזרת לפתח מודעות עצמית ותחושת פרספקטיבה. יש גם טיפול צמחי שכולל ג'ינסנג סיבירי, ו St Johns wort

א.ב.ד– עצם ההופעה של מלנכוליה בטקסטים יווניים עתיקים וההתיחסות אליהם, מעידה שהתופעה לא קשורה בלעדית לחברה המתועשת. פרויד טען שהיא יכולה לנבוע מאובדן, הפסיכולוג רולו מיי אמר שההגדרה היא למעשה חוסר יכולת לבנות עתיד. אני חושבת שזה קשור יותר לסוג של חרטה.

י.ו – אז את אומרת שכל דיכאון הוא התרפקות על עבר מפוספס?

א.ב.ד – כן. כל בן אדם יוצר לעצמו נארטיב. נגיד אני עוברת משבר שכולל פרידה קשה. השאלה במידה רבה היא איך אני מתייחסת למשהו ברטרוספקטיבה. נגיד אני אופטימיסטית, הנארטיב שלי יכול להיות שהתחזקתי בעקבות מה שקרה, אם אני דרוויניסטית אני יכולה להגיד שהתפתחתי. השאלה היא איך יורכב הסיפור. אם יהיה בו רכיב של חרטה, אז הוא לא יגמר. נגיד אם חלק מהסיפור שאני מספרת לעצמי אחרי האירוע יהיה שהייתי צריכה לעשות דברים אחרת, אז יש רכיב של משהו שלא יכול להסתיים. חלק מהנארטיב שלי יהיה תחושה מתמשכת של טעות שתמשיך לטרוד אותי.

י.ו– אז את טוענת שאין כזה דבר דיכאון עונתי?

א.ב.ד– אולי בגלל שאני אוהבת את החורף

י.ו– אז לפי מה שאת אומרת, אפשר לצאת מדכאון על ידי שינוי של הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו בנוגע לעבר?

א.ב.ד– זה ותרופות.

י.ו – פרויד היה מנתח ספרותי מבריק. הוא למשל כתב פסיכואנליזה לשופט שרבר מבלי לפגוש אותו מעולם, רק לפי הספר שהוא כתב. הוא עשה משהו דומה עם א.ת.א הופמן, והוא קרוב מאוד לסופרים במחשבה שפסיכואנליזה מבוססת על מילים, ויש אמונה שאפשר להביא לשינוי ופיתרון דרכן. השאלה היא אם חוזרים על אותו נארטיב ומנתחים אותו, אם אפשר להגיע למסקנות שונות או לזוית ראייה אחרת. בכל מקרה גם אצל פיתגורס הפעולה של דיבור או דיון אמורים לעזור. אם הוא צודק, אז כל הרעיון של פסיכואנליזה עוזר רק בגלל עצם המפגש החברתי והדיבור על בעיות קיומיות.

פרוייד. מנתח ספרותי
פרוייד. מנתח ספרותי

א.ב.ד– אני חושבת שזה מצחיק שראשי התיבות של דיכאון עונתי באנגלית זה SAD. ההפרעה אגב, לא מוגבלת לחורף, אם כי היא נחשבת לנפוצה יותר בעונה זו. לפעמים עושים טיפולי אור מרוכז כדי לנסות לפתור אותה. הסימפטומים כוללים קושי בלהתעורר, נטייה לאכילת יתר, חוסר אנרגיה, קשיים בהשלמת משימות, ליבידו נמוך, תחושות פסימיות והעדר תקוה. אבל צריך לזכור שאלו סימפטומים גנריים. קניות בסופר בשעת עומס, צפייה בשעשועונים ועוד כל מיני פעילויות יומיומיות יכולות לעורר בקלות תופעות דומות.

י.ו– גם אומרים שהטיפול באור לא אפקטיבי אצל כמות גדולה של חולים, לשים מישהו סמוך לקופסת אור בוהק למשך עשרים דקות כל פעם, לא נשמע תרפויטי במיוחד.

א.ב.ד – קראתי שאחד מהטיפולים המומלצים זה ניהול יומן שבו רושמים את הרגשות השליליים, שזה שוב מחזיר אותנו לתרפיה בספרות

י.ו – אומרים גם שאלכוהול וסמים גורמים להחמרה, ושחשוב לתכנן פעילויות מועילות ותחביבים יחודיים לזמן החורף.

א.ב.ד – אם נודה על האמת, החורף זה הזמן היחיד שאפשר לצאת החוצה במזרח התיכון, האם זה נחשבב כתחביב?

י.ו – יכול להיות. בארצות קרות כמו נורווגיה ואיסלנד יש אחוז נמוך מאוד של הסובלים מהפרעת דיכאון עונתי. יש כאלו שחושבים שזה קשור לגנטיקה, אך מרבית החוקרים מסכימים שזה קשור לכמות העצומה של דגים שהם אוכלים ולויטמין D שמקבלים מהם. מה שמסביר את האחוזים הנמוכים בארצות כמו יפן. אומרים גם שנשים סובלות מהתופעה יותר מגברים.

א.ב.ד – מה המקור של התופעה ?

י.ו – יש חוקרים שטוענים שהמקור נוגע להתנהגות שונה של בעלי חיים בחורף, שבתקופה הזאת אמורה להיות פחות פעילות. בגלל שהיה פחות מזון אז הגוף פיתח מנגנון של פסיביות. יש חוקרים שטוענים שהעובדה שהתופעה נפוצה יותר אצל נשים קשורה גם למנגנון של ויסות ילודה.

א.ב.ד – סוזן סונטאג אמרה שדכאון הוא כמו מלנכוליה רק ללא קסם, שאין בו חיות והתקפים. אולי הדרך הטובה ביותר היא לנסות, ככל הניתן לא לעבור את הגבול מהראשון לשני.

Author: אביה בן דוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *