שירה כהן היא משוררת ומוציאה לאור. ספרה הראשון ‘מלכודת’ יצא בהוצאת ‘פרדס’ ואילו ספרה השני, ‘פנקסי התבוסה’, יוצא כעת בהוצאת’ לימבו – לתרבות עצמאית’ שהקימה זו לאחרונה

הַמִּלְחָמָה נִגְמְרָה כְּבָר מִזְּמַן

שִׁירֵי־זֶן מֵאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת

מְמַלְּאִים אֶת דַּפֵּי הַפֵייסְבּוּק

שֶׁל הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים

שֶׁעוֹד לֹא יוֹדְעִים לִקְרֹא.

אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת מֵחֲלוֹם עַל הַמָּוֶת

לַחֲלוֹם עַל אוּלַם הַקּוֹלְנוֹעַ

בַּשְּׁכוּנָה בָּהּ גָּדַלְתִּי.

יְעָרוֹת

שֶׁלֶג

וְדָם

מוֹפִיעִים בַּשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁכָּתַבְתִּי,

בַּשִּׁירִים הַבָּאִים אֶכְתֹּב עַל אוֹפַנּוֹעִים וְעַל יָם

וְעַל זֶה שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר עַל בּוּשָׁה.

אוּלַי אֶלְמַד לְדַבֵּר עַל מִינִיּוּת

כְּשֶׁקּוֹלוֹת שֶׁל שְׁנֵי גְּבָרִים בּוֹקְעִים מִגְּרוֹנִי –

וּבוֹ בַּזְּמַן אֲנִי מִתְפַּשֶּׁטֶת מוּל גֶּבֶר אַחֵר שֶׁצִּיַּרְתִּי אוֹתוֹ,

רֶגַע לִפְנֵי

יְקִיצָה מֵחֲלוֹם.

 *

חַיָּלִים מִלְּאוּ אֶת הַכִּכָּר – וּבָכִית

יָדַעְתְּ שֶׁחוּץ מִנְּעָרִים וְאָבוֹת

יֶשְׁנָהּ גַּם אִשָּׁה בְּחֻלְצָה מְגֹהֶצֶת

שֶׁהוֹלֶכֶת לִמְחֹק אֶת מַה שֶּׁעָשׂוּ לָהּ

רָצִית לְהַגִּיד שֶׁמִּלְחָמָה

הִיא אַבְּסוּרְד שֶׁאִבֵּד אֶת הַתֹּקֶף בְּרוּחַ הַזְּמַן

רָצִית לְהַגִּיד שֶׁאֶפְשָׁר כָּל דָּבָר

גַּם כַּאֲשֶׁר הוֹלְכִים בָּרְחוֹב

וְנִתַּקְתְּ בְּעַצְמֵךְ אֶת הַקֶּשֶׁר

שֶׁבֵּין הָאִינְסְטִינְקְט

לִנְקֻדַּת הַמַּבָּט, מִבְּלִי בְּעֶצֶם לִהְיוֹת בְּטוּחָה

לְאָן הַדָּבָר יָכוֹל לְהוֹבִיל

וְאוּלַי בִּכְלָל – אַתְּ טוֹעָה.

וּבְכָל זֹאת יָדַעְתְּ שֶׁזֶּה לֹא יַעֲזֹר –

כִּי הִיא מְחַפֶּשֶׂת דָּם. נְקֻדָּה.

רוֹצָה כְּבָר לִרְאוֹת אֶת הַדָּם שֶׁלָּהּ נִשְׁפָּךְ –

אֲבָל מִגּוּפִים שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים

הָעֲצָמוֹת לְבָנוֹת וְהָעוֹר מִתְעַוֵּר

וְאַתְּ מִסְתַּלֶּקֶת מִשָּׁם בִּמְהִירוּת

גַּם כַּאֲשֶׁר הִיא מַמְשִׁיכָה אֶת הָרֶגַע

גַּם כְּשֶׁאַתְּ נִזְכֶּרֶת בְּמַשֶּׁהוּ

מַחְלִיטָה לִהְיוֹת דְּמוּת –

שֶׁחוֹמֶקֶת אֶל אַחַד הָרְחוֹבוֹת

מִסָּבִיב.

 *

לְצַיֵּר עַד שֶׁיִּכָּתֵב –

עַד שֶׁהָעֵט הַכִּמְעַט־מְרַחֵף

יַעֲצֹר פִּתְאֹם אֶת עַצְמוֹ

פֶּתֶק; תּוֹדָה, אֲנִי בְּסֵדֶר גָּמוּר

פֶּתֶק; נָכוֹן, יָדַעְתִּי מֵרֹאשׁ

פֶּתֶק; אֲנִי כְּבָר כִּמְעַט מוּכָנָה

רַק לְהַבִּיט בַּקּוּמְקוּם הַחַשְׁמַלִּי

(זוֹ חִבָּה לַחֲפָצִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם רַעַשׁ)

לִפְנֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה שֶׁלֹּא חַם וְלֹא קַר

וּלְהַמְשִׁיךְ עוֹד לְכַמָּה דַּקּוֹת

וְלַחֲזֹר לְשַׁרְבֵּט עַל הַדַּף

וּכְבָר לִדְחוֹת אֶת זֶה

לְמָחָר

*

עָלִים וְרֻדִּים בְּשַׂקִּית צֶלוֹפָן

חוֹרְקִים כְּשֶׁאֲנִי מְשַׁחְזֶרֶת בָּרֹאשׁ

תְּמוּנָה שֶׁלָּךְ בְּעִתּוֹן מְקוֹמִי

מְדַגְמֶנֶת תִּיק אוֹ זוּג נַעֲלַיִם

מְסַפֶּרֶת עַכְשָׁו כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְתִּי לָךְ פַּעַם

אֵיךְ שֶׁהַלֵּב שֶׁלִּי מִתְרוֹצֵץ,

חוֹגֵג אֶת עִדַּן הָעֹשֶר לְבַד

בֵּין הַבְּנִיָּה הַסּוּפֶּרְמוֹדֶרְנִית

אֵיפְשֶׁהוּ רָחוֹק

בְּדוּבַּאי

וְעַל אַף שֶׁיָּדַעְתִּי מֵרֹאשׁ מַה צָּפוּי

דָּרַשְׁתִּי עוֹזֶרֶת בַּיִת שְׁחוֹרָה

וְשָׁתִיתִי יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאָכַלְתִּי

וְשָׁתַקְתִּי גַּם כְּשֶׁאִישׁ לֹא רָאָה

וְכָל הַזְּמַן הַזֶּה –

חִפַּשְׂתִּי

נַדְלָ”ן.