יגאל עוזרי יודע שתל אביב וניו יורק הם היום והלילה של אותה יממה. הוא מרים מכחולים כל כך נפלאים וצועק “יהי אור”.
חותמת הדרכון של תל-אביב בציוריו היא חותמת מים. הכול זורם. זוהי עיר על הסכין. גן-עדן של שותים. האינפוזיה שלה היא בירה ואת מספרי הטלפון כותבים על קופסאות גפרורים. הכול בוער. הבחורות עם צבעי המלחמה על השיער ומכנסי הג’ינס עם הכפתורים המצטמצמים הן בסך-הכול ילדות טובות הגזורות מז’ורנלי אופנה. את עשן הסיגריה הן משאירות מחוץ לריאות. מי שמחפש נוסטלגיה יכול להגיע בקושי עד הסוס של מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון שלא חלם על חניות כפולות מול מדרכות צרות. אבל סוס הוא סוס ומושכות העיר מדהירות אותה לכיוון ניו-יורק. יותר מדי אנגלית רואים על שלטי בתי הקפה. ובכל זאת, אם לצטט שורה משיר של רוד סטיוארט, “אם לאהוב אותה זו טעות, אני לא רוצה להיות צודק”.
איך מציירים את כל זה? עוזרי בוחר את השוליים, את השוק, את ארגזי הפירות ואת דוכני הממתקים.
עם ניו יורק הוא יותר קשוח. העיר מכבה לרגע את אורות הניאון שלה ויגאל יודע לתאר את הרגעים ה”מקולקלים” בשעון שלה. הוא מתאר את אלה שבדרך נספרים כשקופים, אלה שפתאום מורמים ממדרכות והופכים להיות האנשים הכי חשובים בוויטרינה הפרטית שלו. יגאל יודע שגם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום והוא אלוף העולם בצדק.
“בחזרה למציאות” היא תערוכה שבה יגאל עוזרי לא מפסיק לצייר את קוי הרוחב וקוי האורך של ערים כל כך אהובות. המכחולים שלו מציירים גם יופי וגם חמלה, וגם על זה מגיעות לו מחיאות כפיים.
יגאל עוזרי ״בחזרה למציאות״ | אוצרת התערוכה – שיר עוזרי | ערב פתיחה – יום שבת 16.11.2019 בשעה 20:00 | גלריה זימאק לאמנות עכשווית – ה׳ באייר 68, תל-אביב
