בן אלף: שחר סריג תערוכת מכירה

Spread the love

גם השקה של מקום חדש למכירת יצירות אמנות – ׳פחות מאלף׳, גם חלל הכי יפה בארץ וגם תערוכה ייחודית של האמן וסמל הסקס – שחר סריג. לא תבואו?

שוק האמנות תמיד הציע סוגים שונים של תיווך בין אמנות לקהל הרחב. צורך זה הלך וגבר מסוף המאה השמונה עשרה עם המעבר ההדרגתי משיטת הפטרונות בה אנשי אצולה הזמינו יצירות מאמנים, לבתי מכירה פומבית ולגלריות. מהלך זה היה קשור גם לצמיחה של מעמדות חדשים שיכלו לרכוש אמנות כחלק מתשוקה ואהבה לנושא או כדי להראות על סוג של יוקרה ואנינות שהיו מיוחסים לבעלי הכסף הישן. הקשר בין אמנות וכסף תמיד היה סבוך, אם כי מפרה לעיתים קרובות יותר ממה שעולם האמנות היה מעוניין להודות בו. בשנים האחרונות, בשוק המקומי, נעשו ניסיונות רבים לשבור את הקשר הישיר שבין אמנים ואמניות לבין קומץ קטן של אספנים כדי להגיע לקבוצה רחבה יותר של קונים פוטנציאליים. כאלו שיקירו את הערך של העבודות ויאמצו אותן הביתה במקום לאפסן אותן במחסן ולחכות שהערך יעלה. לשם כך היה צורך אמיתי להוריד במחירים של היצירות שהרבה פעמים הופקעו בגלל צרכי התעשייה.

הרצון להוריד מחירים הוצנע בדרך כלל, בין אם הוא הוסווה באמתלה של ‘ניקוי סטודיו’, אירועי אמנות המוניים או מכירות קיץ בגלריות. פתיחת החנות מהווה קונספט ייחודי. ההתמקדות שלנו היא על מכירת יצירות אמנות איכותיות במחירים נמוכים שנעים בטווח שבין מאתיים שקלים ועד לאלף דולר. כאשר יש דגש על בחירה קפדנית של העבודות והאמנים, כמו גם על חלל התצוגה והפרזנטציה. ישנה גם תערובת של אמנים מבוססים ואמנים בתחילת דרכם. העבודות המוצגות והאמנים יתחלפו, אך בניגוד לגלריה השאיפה היא למכור בגלוי, בלי יומרה ועם המון אהבה לתחום מתוך רצון לקדם את המפגש בין אמנות טובה לאנשים שרוצים לקנות משהו בעל ערך, שלא יוצא מפס ייצור.

שחר, חבר יקר, נכנס בעיני לרשימת האמנים הקצרה יחסית שעוסקים בחוויה קוהרנטית. כשאני אומרת קוהרנטית אני מתכוונת לאומנות שלא מדברת רק על אמנות. קיימות מסורות ויזואליות ארוכות שמשרתות פוליטיקה, בעד ונגד, דת וטרנדים שונים. נראה שהרבה מאוד ממה שנעשה היום נוגע בצורך של אמנות לדבר על אמנות בקודים סגורים למדי. הכלכלה של אמנות, הציפייה מאמנות ושאר דברים שאינם נוגעים בהכרח לצופה החיצוני שאינו מבקש להנות רק מהרקע האקדמי והמעמד הסוציו אקונומי שלו. שחר יצר תערוכה שנשענת על מקורות אקספריביים, גרמנים בעיקר. העבודות מחזיקות עניין בפני עצמן כשההיסטוריה היא בונוס ולא קביים עליהן נשענות העבודות. מזג האויר הגשום היה תפאורה מושלמת להתייחדות עם הציורים שטיפטפו לי לתוך מערכת הדם והתמקמו היטב בתוך החלקים הסגריריים שנזקקו למשהו חזותי שיאשש אותם.

ביום ששחר סריג ימצא כמה שעות בשביל לעשות קולנוע, הוא ימזג את ערוץ הטבע עם ערוץ האימה והצופה יוזמן לג’ונגל שיצויר במכחולים משומשים של אנימטורים מאולפני וולט דיסני. מהעצים ישתלשלו נחשים שטעמו גם תפוחים וגם את הפטמות של חווה, לאריות יהיה מבטא של לורנס אוליבייה והם ינעלו נעליים מצוחצחות מאד ומהעלים שיפלו מדי פעם מהעצים, ייתפרו בגלגול הבא שמלות נשף לבובות בגודל של סיכה.אלא שלפתע, מבלי להגביר את קצב התופים, יסתבר שהשביל התמים באמצע הג’ונגל הוא גם שדה מוקשים, וברגע מסוים מאד יירקו הנחשים מפיהם את טעם הפטמות, נעלי האריות יקרעו עד מאד והעלים הנושרים יהיו פצצות תאורה שנורו על מנת לגלות שרידי גופות. בינתיים הוא מצייר את זה. הוא התחיל עם פנתרים והחליט לנקד להם את הגוף. הניקוד הפך אותם משווא נח לשווא נע ומשווא נע לשווא מרחף. כלומר לברדלסים. ׳אני אוהב אותם מאד. גם כשהם מצוירים אחד לאחד וגם כשהם מטפורה בציורים האחרים שלא רואים אפילו בדל מזנבם׳. כך עונה המשורר רוני סומק לסריג באחד מחילופי המכתבים שלהם.

בימים אלו ראה אור ספרו השלישי, ׳שחר סריג 4׳, אשר מאגד בתוכו עבודות אמנות משלוש השנים האחרונות ומכתבים שמוענו לארבעה אנשים, לסופר מתי שמואלוף, למשורר רוני סומק, לסופיה ביתו, וללימור מלמד. המכתבים מסודרים כרונולוגית ומתארים בצורה אינטימית תהליכים כמו התקופה שלפני הולדת סופיה, אשפוז בעקבות מחלה כרונית, התפרקות הנישואים והדברים שמגיעים בעקבותם. סריג הוא מהאמנים הבולטים והחשובים בארץ אם לא בעולם כולו, הוא גם בחור נאה, ג׳נטלמן, מעשן עם פומית, יש לו סטייל, הוא אבא נהדר, כזה ששר שירים, רווק, עורך את המגזין פרינט הכי מושלם – ׳פרימדונה׳ ומסיים עוד איזה תואר בתחום לא נחוץ (פילוסופיה/מוזיקולוגיה). יצירותיו המוקדמות – ׳ארוכה הדרך למטה׳ ו׳סמן האטלס׳, יצאו בהוצאה לאור המשותפת שלנו ׳סיטרא אחרא׳, ונחשבים עד היום פריט לאספנים. הפעם ספר האמן, הכה יפה שלו, יצא תחת ידיו של חברנו, האמן והגלריסט, שוקי קוק. את הספר, כמו גם את עבודותיו הנפלאות, כמו גם חולצות עם הדפסים של יצירותיו ניתן יהיה להשיג במכירת הפתיחה של הגלריה.

על הספר:

בטח הוא יכחיש את זה, אבל אם שחר סריג צריך היה לסדר לעצמו ביוגרפיה הוא היה בוחר להיות ריס מעל עינו של עיט. כן, אותו ריס הנושר על האישון ומטשטש את מזימת ההסתערות על החיה שנידונה למוות. אחר כך היה מחליק עצמו מאותה עין רשעה ומתנודד בין שמים לארץ. סולו ריס. סולו שחר. שחר הצייר תופר את הריס הזה למכחול. שחר הסופר יודע שריס הוא אחד משומרי הראש של העין. העין שלו טובה והוא מצלם בה את הבלטה עליה דרוכות רגליו, את תעלות המעיים בגופו ובעיקר את המפתח לאושר שלא נכרך עד כה סביב צווארו. שחר כותב כאילו היו המלים אקווריום, כלומר: הכול שקוף. אין מטאפורות גלויות לעין, אין אוקסימורונים, אין תפארת פתיחה או תפארת חתימה. אז מה יש? יש פ’נצרים בגלגלי החרום של טיסת החרקירי. את האוויר שברח מהגלגלים שומר שחר בבלוני חמצן המסתתרים בשולי אחד הדפים של הספר הנושם הזה.

על החלל:

החלל החדש, אשר נמצא ביצחק שדה, מאוכלס על ידי המעצב אודי יפרח, בעל המותג Art To Get. הוא עתיד לההפך בעתיד הקרוב לחלל תצוגה ומכירה של אמנות ועיצוב במחירים סבירים כאשר הדגש הוא על טווח מחירים זמין לפריטים ייחודיים. במקום ייערכו גם תערוכות מכירה פעם בחודש אשר יתמקדו באמן/ית אחרת כמו גם במעצבים.