אם זה רגע לפני פרוץ המלחמה, בעיצומה או אחריה המפיקה והבמאית, נורית קידר, תהיה שם כדי לספר לנו הכל והפעם על HOMECOMING מבית אמזון פריים שהיא מסתמנת כסדרה הכי לוהטת עכשיו
לפני שעבד על הסדרה ‘השיבה הביתה’ של אמזון פריים, סם אסמעיל’, הבמאי’, יצר את ‘מר רובוט’ והפך את דרמת הרשת של ארה”ב לחלון ראווה למהפכה הסגנונית שלו. ‘השיבה הביתה’ בכיכובה של ג’וליה רוברטס היא סדרה מהפנטת, המבוססת על פודקאסט של היוצרים מיכה בלומברג ואלי הורוביץ’. הלהיט הרדיופוני שהיה במהותו רצף של שיחות אחד על אחד. מאוחר יותר שני היוצרים כתבו את התסריט ואסמעיל’ רקח בה מתח בסגנון היצ’קוקי, פרנויה וריגושים עצבניים. גם הצילומים לא דומים האחד לשני. חלקם נותנים את ההרגשה של אינקוויזיציה, חלקם מפוצלים בשני מסכים, מה שברור הוא שכאשר שני אנשים מדברים זה עם זה, אחד משקר.
הסדרה מתחילה כאשר חייל משוחרר, וולטר קרוז, (סטפן ג’יימס) שזה עתה חזר משדה הקרב בעיראק, נכנס למשרדה של היידי ברגמן (ג’וליה רוברטס), יועצת שעובדת עבור Homecoming, חברה פרטית שמסייעת לחיילים להשתחרר מחוויות טראומטיות, ולחזור לשיגרה. החיילים המטופלים נמצאים במתקן מבודד ואינם רשאים לעזוב את שטח הבניין. וולטר והיידי מדברים על חוויותיו הקשות משדה הקרב. השיחה המתנהלת בשקט, האם היא אכן שיחת ריפוי או שאולי לא. קורין (בובי קאנוואלה) הבוס של היידי מטלפן אליה מדי שעה, ודורש לקבל נתונים עדכניים. על מסך מפוצל, קולם נשמע כמו הקלטה של שיחה, מי עוד מקשיב? משהו מוזר קורה. ג’וליה רוברטס חובשת פאה ארוכת שיער, אין בה מיניות, אין בה חיוניות, אישה אפורה, כנועה שמשרתת את אדונה. ג’וליה רוברטס בשיאה, זו לא רוברטס של ‘אשה יפה’. לדעתי התפקיד הכי טוב שלה מזה שנים. יש בה תקווה, רשעות והדחקות. ואפילו הדיסוננס המוזר הזה אינו מתקרב למה שהפרקים המאוחרים דורשים ממנה לעשות.
הפרקים מתנהלים הלוך וחזור בין הווה לעבר. כל פרק מסתורי ולאט לאט הדרמה מניעה את הפרקים שאגב, כל פרק הוא בן 26 דקות, כראוי לסדרת טלוויזיה. העבר עם ההווה משתלב בכל פרק, היידי מסתירה סודות, הבוס שלה מסתיר סודות, החוקר ממשרד הביטחון מתהלך בין הסודות במיומנות פקידותית, לא מתוחכמת, אט אט סוגרים הקירות על היידי והבוס שלה קורין. סם אסמעיל הבמאי רקח סדרה מתוחכמת עם שחקנים נפלאים. זהו אחד מאותם מופעים שבהם אתה מבין מיד כי הרבה מהאמת נעצרת. זה גם סוג של מופע שבו, לאחר שכל השאלות נענות, ישנן כמה אמיתות שהן משכנעות יותר מהאחרות. תענוג חזותי, מלא הופעות חכמות ואי נוחות מתמשכת. על כל זוויות הצילום של היצ’קוק, הפיצול חוזר על עצמו, ‘השיבה הביתה’ היא דרמה פריקית אנושית מדי.
יש בה איזון טוב בין העמקת הדמויות לצד הפרנויה המעמיקה, יש שובבות, פלירטוט, בחירה חכמה בשירים, בקולות הציפורים. סיפורם של הורוביץ ובלומברג מתגלגל בכעס על זלזול ציבורי-פרטי, פחד סאטירי מן ההווה הדיסטופי שלנו, עצב פשוט על האופן שבו החברה מתייחסת ללוחמים הפצועים הרגשיים שלנו. חברת ‘אמזון’ המפיקה והמשדרת את הסדרה כבר הזמינה עונה שניה. זו מחמאה ענקית ולמרות שצפיתי בעונה הראשונה, אין לי מושג מה יהיה הסיפור של השנייה.
