הגן שיוצר נערות אדומות שיער הוא נדיר מאוד. יש אותו רק לאחוז אחד בערך של האוכלוסייה, מה שכבר הופך אותן לאחת מתוך מאה. היתרון הסטטיסטי בהחלט עומד לצידן. אין הרבה דברים מושכים יותר מדברים נדירים יותר. כל יתרון שמפריד אותך מיתר בני האדם עובד ללא ספק לטובתך או להפך.
האחוז הזה תורם בהחלט למספרן הקטן. זה בגלל שהגן בכרומוזום מספר 16 שגורם לאותו ספקטרום רחב של גווני אדום הוא רצ’יססיבי, כלומר שבכל אקט של התרבות שמערב אדומי שיער עם שחורי שיער הסיכויים רבים יותר שהצאצאית תהייה בעלת שיער שחור. או ככה לפחות יהיו השורשים שלה. כך שבעולם מסתובבות יותר ג’ינג’יות פוטנציאליות מכאלו שמימשו את הגנטיקה האדמונית שלהן.
מבחינה תרבותית צבע שיער אודם נחשב תמיד למסמל מיניות בוטה ורוח סוערת. מלילית, אשתו המיתולוגית של האדם הראשון שסירבה לקבל את מרותו המינית וגורשה כדי לאכלס את עולם השדים ולצאת להרפתקאות מיניות פרועות במיוחד ועד ונוס של בוטיצ’לי שמהווה את אחד מאייקוני היופי המזוהים ביותר.
בימי הביניים שיער אדמוני ועיניים ירוקות נחשבו לתכונות של כישוף. עובדה משונה זו קשורה אולי גם ליחסה הסבוך של הנצרות עם המסורת הקלטית בצפון אירופה ובעיקר באנגליה שקיבלה את האמונה הנוצרית מאוחר למדי והמשיכה להחזיק במסורות כישוף אחרי הרבה אחרי שהם הוצאו מהחוק על ידי הנוצרים. אותו הצבע נותר עניין של גאווה לאומית במדינות כמו סקוטלנד. שם צאצאי השבטים הגאליים השתמשו בקריאה ‘ג’ינג’ים לנצח’ כאחד מסמלי הנאמנות למסורת. אך אם חוזרים לאופנה אפשר לעקוב אחרי שלל סוגי הלוק שמושפעים מג’ינג’יות, ואין ספק שהצבע היווה מקור השפעה ללא מעט מגמות חשובות באופנה. למרות החיסרון של להיות בהירה במזרח התיכון והעובדה שהמראה דורש הרבה יותר תחזוק אפשר עדיין להשתמש בשיער ג’ינג’י כאקססורי האולטימטיבי.