המפיק והמאסטר, שיש קולר, מסתובב בין קוקטלים, בפסטיבל הסרטים ה 73 בוונציה ומעביר אלינו רשמים
זה שוב התרחש, אך הפעם בקול דממה דקה . פסטיבל הסרטים הבינלאומי הוותיק והמוערך ביותר בעולם, לא כלל השנה מסיבת פתיחה גרנדיוזית. האיטלקים שהוכיחו בעבר כי ביכולתם לארח את אנשי תעשיית הסרטים המקומית והקולגות מרחבי תבל ביד רחבה, במטעמים של שפים מדופלמים ובשתייה מופרזת נאלצו הפעם לבלוע את הרוק ולבטל רגע האחרון את כל אירועיי הפתיחה הנוצצת כסולידאריות עם המאות שנקברו, רק לפני מספר ימים, ברעידת האדמה האכזרית שפקדה את ארץ המגף והותירה קורבנות מתחת להריסות ומעליהן עשרות אלפיי בני משפחות הנספים וקרוביהם האבלים שנותרו ללא קורת-גג.
אך בכל זאת מנהל הפסטיבל, אלברטו ברברה הנמרץ, הבטיח ואכן עמד בהבטחתו שמצעד הכוכבים במיטב מחלצותיהם יתקיים מערב פתיחת הפסטיבל ומדי ערב בערבו, עד הסיום. על השטיח האדום המוביל אל ה”פאלצ’ו דל צ’ינמה” – ארמון הקולנוע בו ובאולמות הרבים המקיפים אותו, יוקרנו, במסגרות השונות של הפסטיבל, התחרותיות והבלתי תחרותיות, סרטים ארוכים וקצרים, עלילתיים ואף תיעודיים שנבחרו בפינצטה, מתוך אלפי הסרטים שנשלחו אל וועדת הקבלה. לא ניתן, כמובן, לומר כי כל קולנוען הצנוע ביותר המתמודד על הפרסים לא משתוקק לקבל מהשופטים בשבת, ערב נעילת הפסטיבל, איזה פסל כבד ומוזהב לא כדי לייצב שורת ספרים, לתמוך בדלת חורקת, או להכביד על נייר רב שהצטבר על שולחן המשרד, אלא בשל הכבוד. ועבור כבוד, כידוע חייבים לעבוד. כל מי שהגיע לוונציה מתרוצץ מהבוקר עד סוף הלילה בין אם לצפות בסרט, לקנותו להפצה או בניסיונות לקדם זכייה בפרס כלשהו, אפילו פרס ניחומים.
לנשיא חבר השופטים הבינלאומי שיעניק את פסלוני “אריות הזהב”, נבחר סם מאנדס, במאי התיאטרון והקולנוע הבריטי המוערך מאד, שבין בימוי מחזות של שייקספיר על הבימות, היה, בין היתר בעלה של קייט ווינסלט, כוכבת אחד מסרטיו (“חלון פנורמי”, לצדו של ליאונרדו די קפריו) וכן ביים, בינתיים, שני סרטי ג’יימס בונד עתירי תקציב ואפקטים . מנדס וחבר מרעיו, ביניהם המוסיקאית לורי אנדרסון ייאלצו לצפות בכעשרים סרטי התחרות ביניהם “לה לה לנד” בבימויו של הצעיר דאמיאן קאזלה( “ויפלאש”. המתופף בבית הספר למוסיקה בניו-יורק, זוכרים?) בכיכובם של ריאן גוסלינג (שלא הגיע להקרנה שפתחה את הפסטיבל מאחר והוא מצטלם עכשיו בהונגריה לגרסת המשך ל”בלייד ראנר” האגדי) ואמה סטון . מדובר בסרט מוסיקאלי נוסח הוליווד הוותיקה שבפסגתה פרד אסטר וג’ינגר רוג’רס המרקדים כמו שרקדו פעם בסרטים ההוליוודיים.
האופנאי הענק טום פורד מנסה פעם שנייה לביים סרט עלילתי בקודם שלו כיכב קולין פירט זוכה האוסקר על גמגומיו מ”נאום המלך”. הפעם בחר לתפקיד הראשי את ג’ייק גלילנהול. אמיר קוסטוריצה ביים וליהק את עצמו לתפקיד הראשי ולצדו את אחת היפות בקולנוע ובכלל :מוניקה בלושי. נטלי פורטמן “שלנו”מככבת בשני סרטים . באחד מהם היא לא פחות מאשר “ג’קי”. על פי הסיפור של ז’קלין קנדי-אונאסיס, לאחר רצח בעלה הנשיא ג’ון, הסרט שבויים ע”י הגאון הצ’ליאני פאבלו לאראין (“המועדון”),בסרט שני מככבת פורטמן בסרט בלגי של במאית צעירה “משלנו” בשם רבקה זאלטובסקי שאביה עבד בזמנו ב”קול ישראל”.
https://www.youtube.com/watch?v=cROYX0HbQAc
אנדריי קונצ’לובסקי, הבמאי הרוסי, שביים גם בהוליווד וזכה בעבר בפסטיבל ונציה במספר “אריות זהב” על בימוי יתמודד הפעם עם סיפור קטן מימי מלחמת העולם השנייה ששמו “גן עדן” ואילו אחיו הצעיר, שזכה באוסקר האמריקאי, הבמאי ניקיטה מיכאלקוב ,שלפי טענת מתנגדיו שולט בתעשיית הסרטים בארצו הענקית, אולי בשל חברות אמיצה עם החבר פוטין . מיכאלקוב יקרין, במסגרת הלא תחרותית, בה מוקרנות יצירות קלאסיות, את “עיניים שחורות” בכיכובו של מארצ’לו מסטרויאני עליו השלום. אם כבר מזכירים את מרצ’לו כדאי להזכיר גם את קיארה בתו של המנוח, פרי אהבתו לכוכבת הצרפתית קטרין דנב, שמרוב פנאי העומד לרשותה נבחרה אף היא על ידי אלברטו ברברה לכהן בחבר השופטים. לייב שרייבר ורעייתו נעמי ווטס מככבים בסרט אגרופים שאינו סרט איגרוף העוסק בסיפורו של המתאגרף צ’אק וופנר שהעז להתמודד בזירה נגד מוחמד עלי ובקושי נוצח. מסיפור חייו של אותו צ’אק ,צ’יק צ’אק ‘מלמדות השמועות, שסילבסטר סטאלון, שאב וסחב את המוטיבים לכתיבת תסריטו ל”רוקי” שכידוע, להפתעת הכל, זכה באוסקר ובמאות מיליוני דולרים.
מי שמתרוצץ כאן ללא הרף הם פנינה בלייר ואלעד סמורז’יק, מנהלי תכניות הסרטים של פסטיבלי הסרטים בחיפה ובירושלים המנסים זו להקדים את זה במציאת סרטים ופירורים לפסטיבלים שלהם .לעומת זאת מירי לא נראתה פה על איזשהו רגב עם שמלה אופנתית ומה שבטוח הוא ששום סרט ישראלי לא יזכה כאן בפרס כלשהו, פשוט משום שסרט ישראלי לא נבחר על ידי מר ברברה לתחרות אלא למסגרת צדדית לא תחרותית בשם “אופקים” בה, מוקרנים סרטים של יוצרים צעירים פורצי דרך קולנועית. ובכן הסרט הישראלי, “לעבור את הקיר”, נבחר, בהתעלמות מוחלטת, מכך שסרטה הקודם של הבמאית החרדית רמה בורשטיין (“למלא את החלל”) נכלל לפני ארבע שנים ב’פסטיבל ונציה’ וזיכה את כוכבתו הדס ירון בפרס השחקנית הטובה ביותר, לא פחות ולא יותר.
אסף אמיר, מי שהפיק את שני סרטיה של הבמאית החרדית, הגיע לפסטיבל עם אשתו ובנו ובמסיבת העיתונאים, בפני אולם מלא של ציידי תקשורת מרחבי הגלובוס, ישבו לצדו גם כוכבי הסרט נועה קולר (הטוענת שאנחנו מאותה משפחה, אך טרם בדקתי את שורשיי .קרח שכמוני) עמוס תמם, שמשחקו והופעתו בסרט נהדרים, עוז זהבי, בעל חיוך שווה זהב ורמה בורשטיין במאית חרדית שהסובבים אותה מהללים את שמה במיקרופונים הפתוחים. מסתבר שמי שחרד יותר מבורשטיין הן צמד אחיותיה שהגיעו עמה ללידו בונציה ומה שמחריד אותן כאן היא השאלה אם סרטה של האחות הבכורה-בכירה יבחר אוטוטו כסרט הטוב ביותר על ידי האקדמיה הישראלית לקולנוע , דבר שיטיס את קומדיית השידוכים החביבה ישר למעומדות ישראלית כנציגת ישראל במסגרת הסרט דובר השפה הזרה ב”אוסקר” בכבודו ובעצמו.
https://www.youtube.com/watch?v=f7DxQ6OueiE
גיבור הוליוודי יו.אס.איי מסתובב לו בלידו בונציה, גיורא עייני מקרן רבינוביץ’ שתמכה כספית בסרטם של המפיק אסף אמיר ורמה בורשטיין החרדית. הצ’ילבה של עייני, כתרי הלא הוא כתריאל שחורי מ’קרן הקולנוע הישראלית’, מסתובב אף הוא כאן וטוען, בצדק, שהסינים השתלטו על הפסטיבל ובקרוב גם על כל תעשיית הקולנוע העולמית. מכל עבר מחייכות אליך יפהפיות מלוכסנות עיניים. רק תבקש והן תגרומנה שאיזה טייקון יממן לך סרט עלילתי ללא הגבלה כספית. צריך לגייר את כל המיליארדים לפני שיהיה מאוחר. ג’יימס פרנקו, הבלתי נלאה, משחק על הבמות ובסרטים, בעיקר באלה שהוא עצמו מביים. הוא גם קורא הרבה ולומד ספרות באוניברסיטה, דבר שהוא אינו מפסיק להזכיר למאזיניו. הפעם הגיע פרנקו לוונציה עם סרט שנעשה על פי סיפור נשכח של ג’ון סטיינבק העוסק במאבק של קוטפי התפוחים נגד מעסיקיהם בתקופת השפל הכלכלי ,האיום שפקד את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות . פרנקו טוען שסרטו יהווה טרילוגיה עם שניי סרטים שבוימו על ידי אחרים גם בהשראת ספריו של סטיינבק “על עכברים ואנשים” ו”ענביי זעם”. מי שעדיין לא קרא שירים יד.
עוד במאי בלתי נלאה, בעל חסידים שוטים, יפגין סרט בוונציה והוא טארנס מאליק רבותי. נא לתפוס מחסה. מל גיבסון שזכה באוסקר על בימוי “לב אמיץ“חוזר בסרט מלחמתי ענק ממדים ותקציב, מאוסטרליה. סיפורו של חייל שנלחם ללא נשק, בשל אמונתו ובכל זאת הציל עשרות מחבריו החיילים. רבותי: וים ונדרס מגיע עם סרט חדש ב-3 מימדים. קולגה רב השפעה שצפה בהקרנה מוקדמת לחש לאוזני שמרוב שעמום הוא ברח אחרי חצי שעה ועכשיו, נא לא לשכוח, אחרי חלוקת “אריות הזהב” לכל החבר’ה הזוכים המאושרים תוקרן, לסיום הפסטיבל ה-37, גרסא חדשה של המערבון הקלאסי “שבעת המופלאים”, סרט שהוא עצמו “רי-מייק” של “שבעת הסמוראים” סרטו הגאוני של הבמאי הגאון מטוקיו אקירה קורסאווה .בזאת מסתיימים שידורינו, מירושלים דליטא, סליחה דה-לידו. נחזור בקרוב. אל תלכו לשום מקום. יהיה שמח.
