האם סקס זה מתכון בטוח לימות הקיץ? תמיד אמרו לנו שהחורף הוא הטיימינג המושלם למין, אם לא בשביל הכיף אז כהסקה ובכן לאלוהי הסקס הפתרונות. הדבר היחיד הטוב ביותר מאשר לצפות באחת מסצנות הסקס בכל הזמנים היא להיות חלק מאחת מהן – אם כי לרוב, עם כל הכוונות הטובות, הליהוק שלנו בעייתי. צפייה במין על המסך היא סימן ההיכר של חוויית הצפייה, לא רק באמצעות פורנוגרפיה אלא גם דרך הקולנוע המרכזי. אם מגדירים את ההיסטוריה של יחסי מין בסרטים, לפי הרשימה שבחרתי, מגלים התפתחות עולמית של מידות, כרוניקה של טעמים מתפתחים. הבמאית והיוצרת, נורית קידר, עם הסרטים השנויים במחלוקת
‘הטנגו האחרון בפריז’ הוא סרט קולנוע דרמטי-ארוטי איטלקי משנת – 1972, בבימויו של ברנרדו ברטולוצ’י ובכיכובם של מרלון ברנדו ומריה שניידר. סצנות העירום והמין הבוטות שנכללו בסרט עוררו מחלוקת וגרמו לסנסציה בינלאומית, כשזו הבלתי נשכחת היא שברנדו דוחף את גופה של שניידר לרצפה. הוא גוהר עליה ובידו הסבון. אחרי סצנה כזו כבר אי אפשר היה להביט בסצנות מין בקולנוע באופן מאופק. הסרט נחשב על ידי רבים כפורנוגרפי, הקרנתו לוותה במספרי הצנזורה במדינות רבות בעולם. כמה שנים לאחר מכן, שניידר טענה כי הושפלה מינית על סט צילומי הסרט במהלך צילומי סצנת המין האנאלי שלא תואמה אתה מראש.
‘הר ברוקבק’ הוא סרט קולנוע אמריקאי מאת הבמאי אנג לי, משנת – 2005. הסרט זכה בפרס באפטא, בפרס גלובוס הזהב ובשלושה פרסי אוסקר. בסרט מככבים השחקנים הית’ לדג’ר, ג’ייק ג’ילנהול, אן האת’וויי, מישל ויליאמס ורנדי קווייד. הסרט מתאר מערכת יחסים רומנטית הומוסקסואלית בין שני בוקרים במערב התיכון של ארצות הברית בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20. הסצנה המפורסמת מתרחשת בלילה קפוא וקר על הגבעות של וייומינג, אחרי לילה של שתיית ויסקי שני החוואים מצטופפים למגע חם ואז.. אנג לי,הבמאי, מצלם סצנת סקס הומוסקסואלית כאילו הייתה סצנת מין סטרייטית. השמרנים בארה”ב האשימו את הסרט בקידום האג’נדה הפוליטית של קהילת ההומוסקסואלים. אבל האם הם לא תמיד עשו כך?
https://www.youtube.com/watch?v=zt2w1NdQZ2E
‘פרסונה’ – סרט בבימויו של הבמאי השוודי אינגמר ברגמן, שהופץ בשנת – 1966, בו מככבות ביבי אנדרסון וליב אולמן. ברגמן החשיב את ‘פרסונה’ כאחד מסרטיו הטובים ביותר. הסרט חוקר מפגש בין שתי נשים: אליזבט, שחקנית מצליחה שנהפכת לאילמת במהלך הופעתה כאלקטרה, ואלמה (פירוש השם בספרדית ובפורטוגזית הוא נשמה) האחות הממונה על הטיפול בה. הוא מבוסס בחופשיות על מחזהו של יוהאן אוגוסט סטרינדברג ‘היותר חזקה’. שתי סצנות נחתכו לעתים תכופות מהגרסאות השונות של הסרט; צילום קצר בפתיחה המראה פין זקוף, וחלק מהמונולוג של אלמה, שבו היא אומרת למאהבה: ‘תן לה לגמור בעזרת היד שלו’ ורומזת שהם היו ילדים או נערים. שינויים אלה הוסרו מהגרסאות שהופצו בארצות הברית, אולם נשמרו ברוב גרסאות הווידאו. הגרסה המקורית והלא מצונזרת לא הייתה זמינה בארצות הברית עד שנת – 2004.
‘כחול הוא הצבע החם ביותר’ הוא סרט דרמה צרפתי נועז שבוים על ידי עבדלעטיף קאשיש. בכיכובן של אדל אקסרקופולוס ולאה סדו. בשנת – 2013 זכה הסרט פה אחד ב’פסטיבל קאן’ ב’דקל הזהב’ לסרט הטוב ביותר. הסרט מבוסס על רומן גרפי צרפתי משנת – 2010 בעל אותו השם, שיצא לאור בצפון אמריקה. סצנת המין הנועזת מתרחשת כאשר אדל ואמה נופלות אל בין הסדינים. קאשיש מראה את ההתעלסות שלהן בפירוט אינטימי: סצנת סקס ארוכה בת שש דקות, ללא מחסומים. על הנייר, שש דקות לא נשמעות ארוכות במיוחד. אבל לצופה שצריך היה לצפות בנשיקות, מציצות, ליקוקים ושאר מיני ירקות, שש דקות מרגישות הרבה זמן. קהלים שחשבו שראו כבר את הכל בחייהם, פתאום הבינו שלא כך.
‘אימפריית החושים’ הוא סרט ארוטי יפני-צרפתי של הבמאי היפני נגיסה אושימה, משנת – 1976. הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי ועוסק באהבה ובתשוקה שבין נערה צעירה בשם סאדא ומאהבה שהוא גם אדונה קיצ’י סאן. הסרט מגולל את מערכת היחסים בין השניים, שסובבת בעיקר סביב יחסי המין שביניהם, המקוימים בתדירות הולכת וגדלה. חיפושם האינטנסיבי אחר אתגרים חדשים לסיפוק תאוותם מסתיימת במותו של קיצ’י סאן. סאדא חונקת אותו תוך כדי קיום יחסי מין וכורתת את איבר מינו. הסרט שזור לכל אורכו בצילומים ברורים של האקטים המיניים. בארץ נכנסה המועצה לביקורת סרטים קרי הצנזורה למגננה חסרת תקדים. בראשית שנת – 1994 פנתה חברת ‘סטיישן פילם’ למועצה לביקורת סרטים בבקשה לאשר את הקרנתו של הסרט בבתי הקולנוע בישראל. ב-18 באפריל 1994, המועצה, שצפתה בסרט, החליטה פה אחד לפסול את הקרנתו. מפיצי הסרט בישראל הגישו עתירה לבג”ץ. לאחר הגשת העתירה לבג”ץ, התכנסה המועצה בפעם הרביעית על מנת לדון בהקרנת הסרט, והחליטה לאשר את הקרנתו בכפוף למגבלות הבאות: הגבלת גיל הצפייה ל-18 ומעלה וכן השמטת תשעה קטעים מן הסרט שלדעת המועצה היו עלולים לפגוע ברגשות הציבור ובמוסר החברתי. אכן סרט נועז גם לימינו.
‘אינסטינקט בסיסי’ הוא מותחן אירוטי אמריקאי שיצא לאקרנים בשנת – 1992. הסרט בוים על ידי פול ורהובן והתסריט נכתב על ידי ג’ו אסטרהש. שרון סטון ומייקל דאגלס חורכים את המסך. הסרט מלא בסצנות עירום וסקס, בעיקר בהשתתפות שרון. הסצנה המפורסמת של הסרט היא זו של החקירה שבה סטון יושבת מול החוקרים מסכלת את רגליה והחוקרים נדהמים לגלות שהיא אינה לובשת תחתונים. הסצנה עוררה את אחת המחלוקות הגדולות ביותר של שנות התשעים. מבקרת הקולנוע הפמיניסטית קמיל פגליה, טענה כי הופעתה של סטון בסצנה המדוברת כוללת ‘את אחת ההופעות הגדולות של אישה בהיסטוריית המסך’. הסרט זכה להצלחה ניכרת והיה לאחד משוברי הקופות של שנת 1992 עם הכנסה של כמעט 353 מיליון דולר.
‘הפיתוי האחרון של ישו’ הוא סרט קולנוע אמריקני מעורר מחלוקת של מרטין סקורסזה המתאר את חייו של ישו מזווית אחרת ולא תואמת את הכתוב בברית החדשה. זירת הסקס שהעלתה את חמתם של מיליוני מאמינים בעולם. בעוד ישו ממוסמר לצלב, בהזיותיו מופיע מלאך המוביל אותו למרים מגדלנה והופך את ישו לאב. מתברר שסקס זאת עדיין הדרך הטובה לעשות זאת. כל זה היה חלום ולכן היה מוגן מבחינה תיאולוגית, אבל זה לא מנע מאנשים לאבד את דעתם. ישו המשיח עושה סקס? זה לא בדיוק מה שהוא התעתד לעשות. בישראל פסלה הצנזורה את הסרט אך בית המשפט התערב והתיר להציגו בבתי הקולנוע. בשנת-1995 דחה בית המשפט עתירה לאסור את ההקרנה בטלוויזיה בכבלים. בשנת-2004 בחרה חברת הכבלים שלא להקרין את הסרט לנוכח תלונות צופים.
‘בוגדת’ הוא סרט קולנוע משנת – 2002 מז’אנר הדרמה הארוטית אשר בוים על ידי אדריאן לין ובו מככבים ריצ’רד גיר, דיאן ליין ואוליבר מרטינז. הסרט מספר על זוג עם בעיות בחיי הנישואין המתגוררים בניו יורק, כשהאישה מוצאת נחמה בסטוץ עם גבר זר, סופר צרפתי, שהיא פוגשת במקרה ברחוב. במגזין הלוס אנג’לס טיימס, כתב המבקר קנת טוראן: ‘ליין בתפקיד אופי אמיתי. היא נכנסה לתפקיד בצורה שאף אחד אחר לא יכול היה וגרמה לכולנו להתחבר אליה’. בטיוטה הראשונית של התסריט המקורי נכתב כי אדוארד סובל מתפקוד לקוי בחיי המין וזאת כדי לתת הצדקה לבגידה של קוני. גם ריצ’רד גיר וגם דיאן ליין התנגדו לרעיון וביקשו לשנות את התסריט וליצור מצב שרומן מזדמן יכול להיווצר גם בלי סיבה מיוחדת וסתם כתוצאה מריגוש רגעי.
‘שורטבאס’ הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגה דרמה-קומית-רומנטית, שעלילתו מתרחשת במנהטן בתקופה שלאחר אסון התאומים. את הסרט, שיצא בשנת – 2006, כתב וביים ג’ון קמרון מיטשל והוא עוסק במאזן היחסים החברתיים והמיניים בין המגדרים, ובקשרים אישיים וחברויות בחברה המודרנית. אף על פי שהוא מציג יחסי מין הטרוסקסואליים, הומוסקסואליים ולסביים ואף אורגיות, הוא אינו נחשב לסרט פורנוגרפי. קמרון מיטשל אמר כי מטרתו הייתה ‘להציג סקס בצורה קולנועית חדשה’. ‘שורטבאס’, הוא שילוב של סלון ומועדון לילה שמטרתו לתת ביטוי למיניות הייחודית של כל אחד מאורחיו ולהוות מקום מפגש למגוון האנשים בניו יורק. ג’סטין בונד, המארח מתאר אותו כך: ‘האם שמעת על אוטובוס בית ספר הצהוב הגדול? ובכן, זהו האוטובוס הקטן: סלון למאותגרים ולמוכשרים’. למבקר הקולנוע הנודע אורי קליין הייתה עמדה ברורה בסוגיה זו: ‘שורטבאס’ איננו סרט פורנוגרפי, גם אם נכללות בו סצנות שנראו עד כה רק בסרטים פורנוגרפיים ובעיקר בסרטים פורנוגרפיים הומוסקסואליים. יעדיו של ‘שורטבאס’ שונים לחלוטין מאלה של הסרט הפורנוגרפי, שמטרתו הבלעדית היא לגרות את הצופה ולהביאו לאורגזמה. מבחינת התוכן שלו, ‘שורטבאס’ הוא ההיפך מפורנוגרפיה: הוא עוסק כולו באי היכולת להגיע לאורגזמה, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית וסימבולית. גם אם מוצגות בו חדירות, הוא עוסק באי היכולת לחדור פיזית ורגשית. הוא עוסק בחרדה מפני החדירה של האדם אל תוך עצמו ואל האחר’. דעה אחרת הייתה לחבר מועצת העיר תל אביב, הרב נתן אלנתן, שאמר, בעקבות הקרנת הסרט ,בסינמטק תל אביב, כי ‘מוסד שמקבל תקציבים מהעירייה אינו יכול לעסוק בפורנוגרפיה’. גם בתי קולנוע רבים בארצות הברית סירבו להקרין את הסרט עקב ריבוי סצנות המין בו.
https://www.youtube.com/watch?v=H8A1dwEhSMY
‘מבט’, בבימויו של ניקולס רוג, הוא מותחן בריטי-איטלקי הכולל מוטיבים על-טבעיים, המבוסס על סיפור קצר מאת דפנה דה מוריאה. הסרט, שבמקור שמו Don’t look now, יצא לאקרנים בשנת -1973, בישראל הקרנת הבכורה הייתה ב-1 ביוני 1974. זוג בריטי, לורה (ג’ולי כריסטי) וג’ון באקסטר (דונלד סאת’רלנד), המתקשה להתמודד עם מותה הטרגי של בתם הקטנה, תר אחר שינוי באווירה ומוצא את עצמו בוונציה, הבמאי עושה שימוש בקונבנציות אימה כדי לספר על התמודדות עם המוות, ומספק כמה סצנות ארוטיות אמיצות במיוחד. על פי ספרה של דפני דה מורייה (‘רבקה’). הצלם אנת’וני ריצ’מונד זכה על עבודתו בסרט בפרס BAFTA היוקרתי.
