בסטודיו המדהים שממוקם בקרית המלאכה בתל אביב פגשתי את המעצב האהוב עלינו הבנות – ששון קדם. אקדים ואומר שהארון שלי מלא ביצירותיו. פעם גזור באלכסון, פעם עם כתם צבע, השרוול לא דומה לשרוול השני, האורך שלא מסתיים בכפות הרגליים והמטרים הנשפכים הבלתי נגמרים של הבגדים. כשאני לובשת את אחד מדגמיו אני בטוחה שאני קוקו שאנל. קלאסה.
בשעות הערב המוקדמות של יום חמישי פתח ששון לקהל לקוחותיו את הסטודיו הרחב המאובזר ברהיטים כבדים במינימליזם שובת עין, לחווית לבישת קולקציית בגדי החורף שלו. נשים גבוהות, נמוכות, ביניהן שגיזרתן כשל דוגמנית וכאלו שמלאות קמעה. הבגדים קורנים בצבעוניות המשתפכת אל תוך השחור, אל תוך האפור. הכיסים הצבעוניים על גלביה שחורה. המעיל שמורכב מכמה בדים משתפך על גופה של האשה עוטף אותה באהבה גדולה. ששון מיישר, מלטף, מניח את החזית של הבגד, מהדק את הצווארון הארוך, מקפל את השרוול שלא נגמר והבגד תחת ידו הופך ליצירת מעשה קסם.
הקולקציה שלו מאופיינת בבוהמייניות. ברחבי הסטודיו הסתובבו נשים בבגדיו והרגישו את החופש, את הדמיון שיש בדגמיו. ‘חודש מטורף של עבודה, 20 ס”מ מעל הקרקע, לא אוכל, לא ישן, הצרכים הנורמטיביים באדם נעלמים ובמקומם אתה מלא ביצירה אינסופית וביכולת בריאה ואף אחד לא שוכח שמדובר בסך בכל ב- 4 מטר ויסקוזה. שעות היצירה היו בין 6-8 בערב. מתחיל לחפור בעיפרון על הנייר כאילו היה בור עמוק. לתעוזה שלי אין גבולות. גם טי-שרט יכולה להיות 8 מטר. הכל תלוי באיך אני חושב מה זה טישרט אם אני מחליט אז 8 מטר זה יהיה הטי-שרט שלי. בגלל חוסר הידע אני עושה את זה עשרים שנה’.
שם בסטודיו התגלה לי ששון קדם של פעם, לפני שנים שיצירותיו היו סימפוניה בלתי נגמרת של אין סוף אפשרויות, אף שמלה לא דמתה לשנייה, הצבעוניות הייתה חדה, ערבוב הבדים היה מעשה של כישוף. הכל חזר!!!! חווית הצפיה הייתה סוערת, הבגדים שלו הילכו עלי קסמים. בשבילי זו הייתה הסימפוניה הבלתי נגמרת של שוברט- ששון. שעות אחרי, הסטודיו התכנס לשעת לילה מאוחרת. רגליו היחפות נפשקו לצדדים ליאורה עוזרתו הבלתי נלאית שמשלימה אותו, מזגה את כוס הקפה הראשונה שלו. ‘חזרתי לפעם, אני לא יכול לנשום’. צועק ששון ורוקע ברגליו היחפות. זה החן המיוחד של ששון – צועק, מחבק, מלטף,לוחש ומתרגש.
‘חזרתי למחוזות ילדותי האופנתיים, ריח ישן באינטרפטציה חדשה. משהו מפעם לעכשוי. חיבורי בדים, גזרות אקלקטיות שהופכות להרמוניה. בדים..בדים..בדים.. לא פחדתי לשלב בדים עבים עם בדים דקים ולהפוך אותם לבד אחד’.
לששון לא משנה כלל אם האשה גבוהה, שמנה או רזה מה שחשוב לו זו הנשמה של האישה. כשהוא יזהה את הנשמה הוא כבר יגשים לה את החלום. אחר כך תסתובב האשה ותגיד לו: ‘עשית את הבגד בדיוק בשבילי’. אין מאושר ממנו. המחמאה הכי גדולה שיכול היה לקבל אחרי ישיבה ארוכת שעות ומחשבות מתרוצצות שמחכות לפרץ היצירה כשהוא ספון בתוך ארבעת קירות הסטודיו. ‘יש משהו בקסם בין הפיזי לאנושי שמתחולל בו זמנית, לראות את זה בתור מעצב זה אושר גדול, אלו רגעים שמבררים עבורי למה אני מעצב’ – לוחש ששון. מה אתה רוצה בעתיד? שאלתי בחיוך המבוייש של האיש הבלתי נלאה: אני רוצה את הדגם הבא שלי, הכי כייף שאני לא יודע אותו. אני מחכה כמו האהוב לאהובתו ברציף תחנת הרכבת’.
כל הכבוד לכתיבה שזורמת ונשפכת כאותם בדים הנשפכים ביצירותיו של ששון.
בעיני, ששון הוא ארכיטקט בנשמתו, כל בגד שלו שקניתי אני מניחה על השטיח ומנסה להבין איך תכנן היכן גזר היכן חיבר, אין גבול ליצירתיות שמפתיעה כל פעם מחדש, לעולם יצירה אחת לא דומה לרעותה.
תבורכנה ידיו העושות במלאכה ותבורכי על כתיבתך.