‘הרמס’, ספרו החדש של המשורר האהוב עלינו, רוני סומק, ראה בימים אלו אור והוא נאמן למקורות ובכפיפה אחת חסר פשרות וגונב לבבות

שירה מייצגת תקוה רדיקלית. כזו המחוברת על פי רוב לאידאליזם וחיות המשויכים לנעורים. רוב אלה שמוציאים לאור ספר שירה, מלבד קומץ קטן, ימכרו כמה עשרות עותקים וזאת בעזרת סערת יחסי ציבור, ארועים בלתי צפויים או פרסום מאפיק אחר. כמעט כל ספרי השירה יתחבאו אי שם במדפי השירה בחנויות הספרים, אשר על פי רוב נמצאות בקצה הרחוק ובפינה יחד עם ספרי העיון. אם כך, למה להוציא ספרי שירה? מלבד השאלה הקיומית למה לעשות משהו בכלל, אפשר להוסיף למה לעשות משהו לא כלכלי, פופולרי או רווחי? המשורר רוני סומק ראה עידן אחר, בו שירה זוכה לעדנה והתעניינות. לפולמוסים ערים ומריבות בחוצות העיר ולא רק בפסטיבלי שירה נידחים, רחוקים אף ממדפי השירה בחנויות הספרים. השירה שלו נגועה בתקווה רדיקלית. בנוסף, סומק, בדומה ללאונרד כהן, יודע את מלאכתו היטב. הוא מכיר את העולם ואת השפה שלו הפרטית. הוא רב אמן מוכח במלאכתו. כזה הוא ספרו האחרון ‘הרמס’ – הקול הרם והצלול ביותר של השירה העברית היום.

סונטה חתוכה מול חלון

ראווה של אטליז

אֲנִי

רוֹצֶה

לִהְיוֹת

שָׂרוּט

כְּמוֹ

שֻׁלְחַן

קַצָּבִים,

בִּתְנַאי

שֶׁבְּשַׂר

הָאַהֲבָה

לְעוֹלָם

לֹא

יִרְחַק

מִשְּׂפָתַי.

עצה עשירית לילדה רוקדת

רַחֲבַת הָרִקּוּד הִיא לִפְעָמִים 64 מִשְׁבְּצוֹת

שֶׁל לוּחַ שַׁחְמָט.

דַּלְּגִי עֲלֵיהֶן בְּגַאֲוַת פָּרָשׁ

שֶׁאַף פַּעַם לֹא הִבְרִישׁ

זָנָב שֶׁל סוּס מוּבָס.

שירים מתוך הספר ‘הרמס’, רוני סומק, הוצאת זמורה, 72 עמ’