האמנים, המוציאים לאור ומי שעומדים מאחורי פסטיבל הפנזינים, יוסי למפל וצחי זקי אבינועם, יציגו במסגרת הפסטיבל מוסררה מיקס 2022 שיעסוק השנה בנושא מחאות, מהפכות והפרות סדר. שאלנו אותם כמה שאלות. לא נראה שהם שמחו לענות אבל יצא ממש מעניין

תספר קצת על הדימויים שבחרת, מאיפה הם לקוחים? איך מתבצע אצלך תהליך של איסוף דימויים? מה אתה נוטה לחפש שאתה יוצר?

הדימויים שבחרנו אקלקטים ולקוחים מעולמות המוזיקה, ההיסטוריה, הפילוסופיה והאמנות. התהליך מתבצע בעיקר בראש ובפינג פונג אסוציאטיבי על בירה ו/או קפה. אין לנו תהליך מסודר. זה דיי אקראי. מכיוון שאנחנו במציאות כאוטית ובלתי סבירה אנחנו גם פועלים בקצבים כאלה. בטקסטים שלנו ובספרים שאנחנו מוציאים אנחנו נוטים לחפש יחס פרשני ופוליטי אל המציאות, החיפוש הוא בין הסוריאליסטי למתקשר ובין הבלתי מובן למעוצב.

האם היו לך רגעי מבחן שבמהלכם הרגשת שאתה אולי לא רוצה להיות אמן? האם היית עוברת את אותו תהליך שוב?

היו לנו רגעי מבחן במהלכם הרגשנו שאולי אנחנו רוצים להיות אמנים. צחי: אני באופן אישי לא הייתי חוזר על אף רגע בחיים. יוסי: אני באופן אישי עסוק לעיתים בשאלת האמנות מהי.

מהי התערוכה/פרוייקט שעשית שאתה הכי גאה בהם?

קשה לבחור. נראה לנו שכל האירועים שלנו היו פשוט מעולים. אבל אם בכל זאת צריך לבחור אחד היינו מציינים את ההשקה של הספר ‘תולדות הסביח בתרבות הגרמנית’ שהתקיימה ביונג יידיש. כללית גאים בהוצאה לאור ‘ערוץ הנייר’ ו ‘תחנת נייר’.

האם אתה שומע מוסיקה בזמן העבודה?

אם יוצא

מהי שיגרת העבודה שלך?

אין לנו ממש שגרת עבודה או מוסר עבודה. מנסים לסגל אחת אבל מבינים כבר שזה לא מתאים לאופי שלנו. אנחנו חיים בשתי ערים שונות, קובעים שיחת טלפון או פגישה על בירה. בימים טובים אנחנו מצליחים לעשות חצי ממה שתכננו. חסרים יכולת ארגון וריכוז מה שמקשה על סדר ולינאריות.

אם היית יכול להכין אנשים למפגש עם העבודות שלך מה היית שולח אותם קודם לראות או לקרוא?

חכים ביי, רוברט ואלזר.

איזה אמן/ית אחרת היית ממליץ לראות?

עוז מלול, ג’קי דורון לוי ויונתן גירון.

אצל איזה אמן/ית חיים או מתים היית מעוניין ללמוד ?

יוסי: הייתי רוצה ללמוד אצל י.ח. ברנר. צחי: כתיבה, איור אצל דודו גבע.

בהמשך לפסטיבל מוסררה מיקס 21, השנה הפסטיבל יעמיק בנושא המחאות ויתמקד בשאלה כיצד הטכנולוגיה משפיעה על ההתנגדות ובהתאמה איך מגיבה האמנות לטכנולוגיה, כמו גם לכוח ולפריבילגיות הגלומים בה. מחאות ממלאות תפקיד חשוב בהתפתחותן הפוליטית של מדינות, אך כיום, בעולם של רשתות חברתיות, המחאה אינה מותנית במרחב הפיזי ואף יכולה לחתור תחת המדיום הדיגיטלי שהפך כלי הן למחאה הן למשטור. הפסטיבל השנה עוסק גם הוא במהפכות, מחאות ופריעות-סדר. עצם הרעיון של ‘מוזיקה חדשה’ מכיל יסוד הכרחי של אי-שקט והפרה מתמדת של הסדר הקיים: מוזיקה שתמצא תמיד במצב של היות-חדש. התוכנית המוזיקלית בנויה למעשה כאוסף של מבטים שונים על אתרים ואפשרויות לקריאות תגר מעיין אלו סביב המדיום הצלילי. בכך, תוכנית הפסטיבל משלימה את מהלך הלימודים במחלקה למוזיקה חדשה, שם לומדים הסטודנטים על “מוזיקה ומהפכה”.

בין האמנים המשתתפים בפסטיבל: רותי סלע ומעיין אמיר, חנה אנושייק מנהיימר, מתן דסקל ודניאל גרוסמן, מרינה אברמוביץ, נמרוד גרשוני, רותם וולק,  ארקדי זיידס, דור זליכה לוי, סתיו פרגוס, רות פתיר ואנה ויילד, יוסי למפל וצחי זקי אבינועם, עוז מלול, יונתן עומר מזרחי. בין מופעי המוזיקה בפסטיבל: אהד פישוף, ליונל מרקטי (צרפת), מרטינה קלאוסן (אוסטריה), להקת “מדאם סוזצקה” (עם עובד אפרת), ההרכב “רדיו בגדד”, מרתה צפרולי (ברלין/איטליה), מיול דרייבר, קבוצת “סדק” הירושלמית, הזמרת RON, כרמל ריבוח, מקהלת בי”ס מוסררה ופרוייקטים שונים שנוצרו במסגרת המחלקה למוזיקה חדשה בבית הספר ועל ידי הסטודנטים שלומדים בה.

 מנהל הפסטיבל ואוצר ראשי: אבי סבג | אוצרת התערוכות והמיצגים: ורה קורמן | מנהל מוזיקלי ‘מוסררסוניקס’ – התוכנית האלקטרו-אקוסטית: ערן זקס | מפיקה: הדרה שטיינברג