Shapeshifter, ספרו של אחד החשובים באמנים בני דורינו, רן סלוין, יושק מחר במסגרת יריד ספרי אמן בארטפורט. סלוין לוקח את מנורות הנפט של האמנות והופך אותן למנורות ניאון. הוא אמן שהפואטיקה שלו היא סינוור

׳משנה הצורה׳ הוא הפרסום המקיף הראשון המתעד את עבודתו של אמן המולטימדיה הישראלי רן סלוין. בספר תיעוד מיצבי וידאו, סרטים, צילומים, טקסטים, עבודות סאונד-מוסיקה כולל קודים QR אל מחוץ לגבולות הספר לדיגיטל. פרנצ׳סקו ספימנטו, עורך הספר: ״הפקות הטרנס-מדיה של סלוין מאז תחילת שנות ה-90 כוללות סרטים, מיצבים, וידאו, צילום, נופי סאונד ו- CGI. דוגמה מושלמת למה שאפשר לכנות ׳פוטוריזם ישראלי׳. עבודותיו המבוססות על טכנולוגיה מעוררות הרהור על הדינמיקה הקונפליקטואלית בבסיסה של ישראל ועל המטמורפוזה המתמשכת של הזהות היהודית. הספר מציע סקירה כללית של הפרויקטים העיקריים של האמן עד כה באמצעות זרימה ויזואלית המהדהדת את הדימויים הקולנועיים ואת הפנטזיות האתריות העתידניות שהופכות את עבודתו לכה ייחודית ומהפנטת. אמנותו, השואבת מתוך קולנוע, משחקי וידאו, אנימה, סאונד נסיוני ומוזיקת אנדרגראונד, מזכירה לנו שההבחנה בין מציאות לחלום, החומרי והלא-חומרי, הגלוי והבלתי נראה מעולם לא טושטשה כל כך כמו בתקופתנו הפוסט פנדמית.״

תספר קצת על הדימויים שבחרת, מאיפה הם לקוחים? איך מתבצע אצלך תהליך של איסוף דימויים? 

הדימויים לקוחים מתוך סרטים, מיצבי וידאו ,סטילס, עטיפות תקליטים. הספר מחולק לפרקים לפי פרויקטים, זאת היתה הפרקטיקה הארגונית וגם המגבלה. מאד קשה לבחור דימויים מתוך מבול הדימויים הקיימים אצלי. בוידאו יש 25 פריימים בשנייה וזה רק נותן עוד יותר אופציות. הספקטרום הלך והתרחב כל הזמן בזמן שהייתי צריך להצטמצם. אז הפכתי בלית ברירה להיות התליין של עצמי והתחלתי במלאכת הסלקציה הקשה.

מה אתה נוטה לחפש כשאתה יוצא לדרך?

בעריכת דפי הספר והחיבורים בין דימוי לדימוי, במכפלות, חיפשתי דינמיות, קצב, מתח בקומפוזיציות וקולנועיות בעריכת התוכן, בדומה לאופן שאני עורך עבודת וידאו. המשכיות, קצב, דיאלוג פנימי וחיצוני עם הצופה המדומיין ועם הטעם שלי.

האם היו לך רגעי מבחן שבמהלכם הרגשת שאתה לא רוצה להיות אמן? האם היית עובר את אותו תהליך שוב?

לא עד כדי להיות או לא להיות, אבל היו רגעים ששאלתי את עצמי למה אני צריך את זה. במיוחד בשלבי עריכת הטקסטים וההגה, שזה כבר ניג׳וס ברמות אחרות. ברור שהייתי עובר את זה שוב. אני מת להתחיל את הספר הבא, כי לא מיציתי כלום עדיין. טוב, מיציתי משהו אבל בצמצום יחסי.

מה התגובה ליצירות שלך שאתה הכי זוכר?

אני אוהב את כולן כמו את ילדי כך שזה תענוג עילאי לדפדף בספר ולראות את העבודות מאוגדות יחד כמו בארוחת ערב יום שישי אבל כשאנשים מבקרים בתערוכות שלי ומתחילים לצלם ואני מתחיל לראות תיוגים ברשתות, יש לי אינדיקציה שנגעתי במשהו ומישהו.

מה העבודה הראשונה שלך שאתה זוכר הכי טוב? ולמה 

אני זוכר את כולן טוב מאד. הם גם זוהרים אלי לנצח מהאתר שלי 24/7. אבל יש לי עניין כזה שבדרך כלל אעדיף  את העבודה האחרונה שאני עובד עליה יותר, ואז כל מה שהיה לפני מרגיש יותר משני וחשוב פחות. אבל זה פנומן רגעי שעובר.

מהי שיגרת העבודה שלך?

אני קם בבוקר, שותה אספרסו מצויין של צ׳אצ׳וס בלי סוכר עם קרואסון אלוהי של שרוייטמן ויורד לסטודיו שנמצא מתחת לבית שלי. בסטודיו מתחוללים כמה מישורים ומדיות במקביל. עריכת וידאו ופוסט פרודקשן. ציור, אסמבלאז׳ ופרינט. ומוסיקה. אני מזגזג בינהם ללא הרף. כל אחד מקרין משהו אחר ומתחבר יחד בסוף לשפה אחת כשמסתכלים על המכלול. אני מוצא עניין רב לאחרונה בעבודה סמי-גרפית על אריזות קרטון שמשלבות טפטים, צבע, צילום ו איי איי. לא סתם הספר נקרא Shapeshifter.

האם אתה שומע מוזיקה בזמן העבודה ואם כן אז איזו?

כל הזמן. המוסיקה פתוחה אצלי  24/7 גם בסטודיו וגם בבית. אם אני לא עובד על מוסיקה שלי אני מקשיב ומתעדכן ללא הרף למה שאחרים עושים מז׳אנרים שונים. לא רק במוסיקה אגב, גם בקולנוע וסדרות עלילתיות. יום רגיל יכול לנוע ממוסיקת אמביאנט ניסיונית, לצלילי גונג, מנטרות מג׳ונגלים ומוסיקה הודית קלאסית, מוסיקת רחוב אטיופית, טכנו, דיפ האוס, למוסיקת איים מהוואיי, לג׳אנגל ודראם אנד בייס.

איזה אמן/ית אחרת היית ממליץ לראות?

קריסטוף קינטרה, איאן צ׳אנג, אורסולה מאייר ודאם טייפ

אם היית יכול להכין אנשים למפגש עם העבודות שלך, מה היית שולח אותם קודם לראות/לקרוא?

הייתי מתחיל בעבודות מיצב וידאו וקולנוע, ואז למוסיקה ולציור. בסדר הזה.

מהי התערוכה/פרויקט שעשית שאתה הכי גאה בהם?

אולי השניים הכי גדולים שלי הם ״קריאה לחלומות״, סרט הקולנוע בן ה 81 דקות שהוצאתי בסוף  2018 שהפיק רונן בן טל ושיחקו בו ממי שימזאקי, יחזקאל לזרוב ויובל רוביצ׳ק בתפקידים הראשיים ועוד: אולג לוין, טקאנורי קאווהארדה, אולגה קורקולינה, הפיק בפועל מתן גור וצילמו מעיין בלך, יורי גרשברג ואנוכי. הסרט המאתגר הזה, דרמת מתח יפנית וסוריאליסטית הוא תוצר של עשייה עצמאית בת 5 שנים, עם המון ימי צילום, שנה וחצי עריכה ופוסט, פסטיבלים, זכיות, ביקורות, חוזה סטרימינג בין לאומי. ממש מסע ארוך ומופלא. השני הוא תערוכת היחיד שלי ״עולם5״ במוזיאון הרצליה ב 2016 שאצרה ד״ר איה לוריא . התערוכה השאפתנית הזאת התפרסה לא רק על כל האולם המרכזי של המוזיאון שהוא 250 מ״ר עם תקרה של 8 מטר מלאה באור שהחשכתי, אלה גם בחדר הכי קטן במוזיאון שבו הצגתי מיצב אלקטרוני בשם ״קיוסק״. ב״עולם5״ הצגתי לראשונה תערוכת וידאו שלא התבססה על חומר אופטי מצולם אלה על מדיה דיגיטלית במקור, גרפיקה ממוחשבת, ערפל וסאונד .התערוכה דיברה בכלים מרחביים על החוויה הדיגיטלית- וירטואלית .כמעין זן (zen) חדש, כציפה בעולמות של סייברפאנק ופרוטופיה: (פרוטופיה זה מונח לגישה מציאותית תוך התחשבות בבעיות האנושיות הנוכחיות ואסטרטגיה בריאה וריאליסטית יותר מאשר זו הלא מציאותית כמו אוטופית וטובה יותר מדיסטופית. ר.ס)

איך עובד תהליך הדיאלוג שלך עם אוצרים סביב תערוכה? 

עם כל אוצר או אוצרת נוצר/ת מערכת יחסים שונה, זה תלוי, ומתוך טיב הדיאלוג ומערכת זו נקרמת התערוכה או הפרויקט. חשיפת עבודות לאוצרים ואספנים יכול להיות טריקי, ובדרך כלל זה טריקי, מכיוון שקשה לדעת במה מי שמולך הכי יתעניין כי המנעד יכול להיות מאד רחב, של מה שאני מציג. קשה לדעת בהתחלה אל מה לכוון ועם מה להתחיל, אז אני פשוט מתחיל עם משהו, ואז רואה לאן זה יכול להוביל ומשם מתחיל ניווט.

איך אתה מרגיש כשאתה מסתכל על עבודות ישנות שלך?

האמת שאת רובם אני ממש אוהב ולפעמים מופתע שאני עשיתי אותם.

אצל איזה אמן/ית, חיים או מתים, היית מעוניין ללמוד?

אצל הרבה! ריוז׳י אייקדה, ריושי סאקאמוטו, הלמוט ניוטון, מתיו ברני, אנטואן דה אגטה, בויס , קיי גואו צ׳יאנג, ועוד רבים

יריד ספרי האמן הראשון בישראל נערך בארטפורט ב 2015 ומשך אליו מיד אלפי מבקרים וקונים לסוף שבוע של ספרים ואמנות. היריד עורר עניין רב והוביל לפריחה בתחום ספרי היריד בארץ. לאחר הפוגה של מספר שנים עקב מעבר לבניין חדש ומגבלות הקורונה הוא חזר בשנה שעברה עם אלפי מבקרים ומכירות ספרי אמן בלמעלה ממאה אלף שקל, שהלכו במלואם לאמנים המשתתפים. ספרי האמן שיוצגו ביריד הם אובייקטים אמנותיים ייחודיים שעומדים בפני עצמם ומרחיבים את פעילותו של האמן. חלקם מלווים תערוכות, חלקם מסכמים תקופה וכולם יוצרים עולם חדש שמתחבא בין הדפים. צילום, ציור, הדפס ואיור, כריכות קשות לצד דפים שחוברו במהדק סיכות, מילים שנשזרות בדימויים, דימויים שהופכים לסיפור, דפדוף שהופך למסע – יריד ספרי האמן הוא חוויה מסעירה ומעוררת חושים. מבחר הספרים ביריד נע בין ספרים שצוירו ונכרכו ביד לכאלו שהודפסו בבית דפוס, בין מהדורות של אלף ספרים למהדורה של ספר אחד יחיד ומיוחד.

משנה הצורה Shapeshifter, רן סלוין – השקה והקשבה עמוקה לספר אמן ואלבום חדש, שיחה עם דרורית גור אריה ויחזקאל לזרוב, הקרנות וידיאו ומוסיקה | ארטפורט, רחוב העמל 8, תל אביב | יום רביעי 03/05 | 20:00 | קומה 1  עוד פרטים על היריד