האמנית רחל נמש מציירת את מה שסביבה, בעיקר את מה שנמצא בסטודיו, מזוויות ונקודות שונות מה שיוצר את החלל האשלייתי המייחד את עבודותיה

תספרי קצת על הדימויים שבחרת, מאיפה הם לקוחים? איך מתבצע אצלך תהליך של איסוף דימויים? מה את נוטה לחפש שאת מציירת?

אני לוקחת דימיויים מהסובב אותי, זה יכול להיות מהטלוויזיה, מהעיתון או מהמאסטרים. אני נוטה לחפש את האור, חיות (aliveness) אני גם מחפשת שיראו את תהליך העבודה ושהצופה ישהה בתוך הציור. וכמובן הקשר לתולדות האומנות, למאסטרים ולאומנים שאני מושפעת מהם. בתערוכה הספציפית הזו התחלתי לצייר סקיצות קטנות ולבחון זוויות, הבנתי שברצוני לבטא את הנראה אך לא באופן ריאליסטי. רציתי להביא נקודת מבט אחרת. נקודת מבט שנלקחת מכמה נקודות שונות בחלל שיחד בציור אחד מייצרות חלל אשלייתי.

האם היו לך רגעי מבחן שבמהלכם הרגשת שאת לא רוצה להיות ציירת? האם היית עוברת את אותו תהליך שוב?

כן. הפסקתי לצייר לאחר משבר עם עצמי לפני 25 שנה. חזרתי לציור בעשר השנים האחרונות. אני חושבת שהחלק הקשה ביותר עבורי זה דווקא כל המסביב . אני פחות טובה בעניינים הללו שקשורים בשיווק עצמי ופוליטיקה של אמנים. ובכל זאת הייתי בוחרת בציור שוב ושוב.

מה התגובה ליצירות שלך שאת הכי זוכרת?

תמיד מפליא אותי איך אנשים מוצאים את עצמם בתוך הציור. בתערוכה “כגוף אחת”, על אמא שלי, עמדו אנשים לפני הציור ובכו. זה נגע בהם במקום האישי שלהם.

מה העבודה הראשונה שלך שאת זוכרת הכי טוב? 

העבודה הראשונה שלי שאני זוכרת והשאירה בי חותם הייתה בגיל 12. זה היה אגרטל נבורישי וזול שאבא שלי הביא. זה תמיד מביא אותי לחשיבה שאף פעם לא הייתה לי מורשת להאחז בה, ללא שורשים אומנותיים.

מהי שיגרת העבודה שלך?

כשאני נכנסת לסטודיו יש מעין טקסים קבועים לפני תחילת עבודה כמו תנועות מסויימות כדי להכנס למאין מדיטצייה כזו, אני מסדרת את הצבעים. מסתכלת קצת בספרים של אמנים שמפוזרים על הרצפה. התהליך הוא להחליק לציור לאט לאט העיקר לא להתנפל על הציור בבאת אחת. אני מתבוננת הרבה זמן בציור שציירתי יום לפני כן כדי לקבל מבט אחר על הציור ואז בדרך כלל צורת העבודה שלי היא מחיקה של מה שעשיתי יום קודם וציור עוד פעם על הציור, ככה שוב ושוב עד התוצר הסופי.

האם את שומעת מוזיקה בזמן העבודה ואם כן אז איזו?

לא תמיד. לפעמים אני שומעת רדיו “קול המוסיקה”

איזה אמן/ית אחרת היית ממליץ לראות?

ג’ניפר פאוקר – אמנית צעירה אמריקאית

אם היית יכולה להכין אנשים למפגש עם העבודות שלך מה היית שולח אותם קודם לראות/לקרוא?

בתערוכה הזו הייתי שולחת אותם לקרוא את הפואטיקה של החלל של גסטון בשלאר

מהי התערוכה/פרוייקט שעשית שאת הכי גאה בהם?

על היחסים עם אימי, כגוף אחת, שהוצג בטבעון בגלריה הישראלית לאמנות ב 2019. התערוכה עסקה ביחסים האינטימיים ביני לבין אימי בת ה-95 ניצולת אושוויץ.

איך עובד תהליך הדיאלוג שלך עם אוצרים סביב תערוכה? איך את מרגישה במהלך חשיפה של עבודות לאוצרים/אספנים?

הקשר שנוצר עם האוצרית זה קשר שנבנה לאט לאט כשהאוצרית נכנסת לעולם שלי ומתחיל תהליך של הפרייה הדדית. על ידי זה שאני מכניסה את האוצרת לעולמי וצריכה להסביר לה את הנרטיב של הציורים אני בעצם מועשרת על ידה, מעמיקה ומדייקת את ההבנה שלי עצמי את יצירותיי.

איך את מרגישה שאתה מסתכל על עבודות ישנות שלך?

תלוי מתי אני מסתכלת. לפעמים אני מתכחשת אליהן ולפעמים אני לא מאמינה שעשיתי אותן

אצל איזה אמן/ית חיים או מתים היית מעוניינת ללמוד?

סיסילי בראון ואלכס קנייבסקי

תערוכת יחיד ‘מצב משתנה’ של האמנית רחל נמש מוצגת ב’מקום השראה’, בית אמנים באלוני אבא, עמק יזרעאל | בין התאריכים 1.4.2022-20.5.2022 | שיח גלריה יתקיים ביום ד’ 13/4 בשעה 20:00 | אוצרות: יפעת גולן ושירלי ברלב