די, אין לנו כוח להלחם בכתבתנו לענייני מזון חי, שירלי סומק, אז לא נספר לה שזה עושה ריח גוף לא משהו, בריחת סידן, שזה מגביר את חוּמצִיוּת הדם, מקדם שברי גפּיים והשוס כמובן היא המחלה המסתורית סַפֶּגֶת המוֹח – שרק מי שאוכל את החברים שלו זוכה בה. מלבד זה שירלי, יופי של אייטם, אנחנו טיפוסים של תוספות וקינוחים.
אני מוצאת את עצמי לא אחת מחפשת גיוון. אם זה בנעליים שאני נועלת, באודמים, בעיסוקים ולפעמים גם בחברים שלי. יותר מכל אני מחפשת גיוון באוכל. כל נגיסה צריכה להיות ייחודית. צריך ביס מבשר, מסלט, מפסטה. חתיכת שניצל, כף אורז, ארטישוק. זה לא שאני לא יכולה ליהנות ממנה אחת במסעדה, אבל החברים הטובים כבר יודעים שאני בן אדם של חלוקה.
כמובן שמדובר בחוק החלוקה השווה – עקרון פיזיקאלי לחלוטין האומר כי האנרגיה מתחלקת באופן שווה בין כל דרגות החופש במערכת. כשדרגות החופש הן אוכל, אווירה נעימה ויין טוב, חלוקת האנרגיה מצוינת.כשמוסיפים את פקטור המוזיקה, שגורמת לגוף להתאמץ, לא לפרוץ בריקוד סמבה קליל, חלוקת האנרגיה אידיאלית.
זו ההרגשה כשיושבים ב’ויקי’ כריסטינה הממוקמת במתחם התחנה. הקונספט הוא מנות טאפאס, כלומר מנות קטנות בסגנון ספרדי, שאפשר ואפילו רצוי לחלוק. מה יותר טוב? פתחנו, אור ואני, בסלט עגבניות שרי צהובות, מנומרות ותמר, עם פטה, קרוטונים בצל סגול וטפנד זיתים שחורים. אור לא מעריץ נלהב של ירקות, אבל אפילו הוא נהנה מהסלט הזה.
המשכנו עם טרטר טונה שמוגש עם שפע פטרוזיליה, כוסברה, שמיר, נענע, בצל ירוק וגם עם חתיכות טורטיה מתובלת ומטוגנת. מנה חמוצה ומרעננת. המנה שהכי אהבנו הייתה מנה של צדפות קוקי סן ז’אק עטופות בפנצ’טה (בייקון איטלקי) ברוטב תמרים מתקתק. חוץ מזה שהיה חסר קצת מלח, הצדפות היו עשויות באופן מושלם, והמליחות של הפנצ’טה ומתיקות הרוטב הפכו אותה למעדן ממש.
אתם אומרים לעצמכם, שלוש מנות, והם עוד לא שבעו? אז קחו לתשומת לבכם שני דברים: ראשית, מדובר במנות קטנות, ושנית, קיבולת אוכל זה אחד הצדדים החזקים אצל תלמידי פיזיקה לא קונבנציונליים כמו אור וכמוני. בכל אופן, המשכנו עם נתח קצבים ברוטב שאלוט מקורמל בציר בקר. גם כאן הממליח התרשל, אבל זה עדיין היה מאוד טעים.
סיימנו עם מנת צ’ורוס, שזה פשוט בצק מטוגן עם סוכר וקינמון שטובלים בריבת חלב או בנוטלה, ובעוגת תפוחים מצוינת עם שמנת חמוצה. סך הכל, הייתה ארוחה טובה (אם כי לא זולה), אבל אחד הדברים הטובים במקום לדעתי הוא שבקלות ניתן להמיר את הסעודה המלאה לנשנושים קטנים ליד היין, מאנצ’יס לאחרי ארוחת הערב. ועד הנשנוש הבא, אסטה לה ויסטה, בייבי.
‘ויקי כריסטינה’/ מתחם התחנה/ נווה צדק/תל אביב.
