תערוכת הבוגרים של המרכז האקדמי ויצו חיפה מעניקה לצופים הצצה לחוויות ילדות אישיות של הבוגרים, תוך חשיפה של תהליכים לחיפוש זהות עצמית בחברה הישראלית, כחלק ממנה וכמהגרים 

הסטודנטים והסטודנטיות של המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה שמו לעצמם מטרה ברורה באמצעות תערוכת הבוגרים להעביר מסרים אקטיביסטים ולתרום לשיח הפוליטי והחברתי בו הם חיים, בעיר חיפה ובחברה הישראלית. כל אחת ואחד בדרכם הייחודית משתפים את הקהל בביקורת או חוויה אישית, שמקורן בחקר של נושאים אקולוגיים, חברתיים, פוליטיים, סביבתיים ולאומיים, אשר נוגעים בכל אחת מאיתנו. התערוכה וכך גם העבודות מורכבות מדיסציפלינות רבות, המשקפות את מורכבות הנושאים. פרויקטים רבים חושפים חוויות ילדות אישיות ואינטימיות, אשר עיצבו את אישיותם של היוצרים היום, ומתעסקים בתהליכי חיפוש זהות. תהליך היצירה מעניק כלי תרפי להתמודד עם אותן חוויות ותהליכים, המלווים אותם לאורך החיים וכאומנים ויוצרים בתחילת דרכם.

בפרויקט גמר שנקרא UTOPIA, הסטודנטית לתקשורת חזותית סופיה סולודוחה, מציגה סרט אנימציה העוסק בפוסט טראומה בילדים וכוחו של הדמיון. כוכבת הסרט היא ילדה הממציאה לעצמה עולם דמיוני כדי להתחמק מהאיום הביטחוני בישראל. “הפרויקט הושפע רבות מזיכרונות הילדות שלי, שזכורים לי בהבזקים. ערכות מגן לילד המקושטות במדבקות, כיסויי החלונות בניילון ומאסקינג טייפ מפני איום גז ומתקפות טילים בצפון התערבבו יחד ויצרו ילדות תחת-איום”, היא משתפת.

לסטודנט אליאס מויס, ערבי נוצרי שגדל בעיר נצרת, יש סיפור חיים אישי שבא לידי ביטוי בעבודה מיוחדת, מלאת משמעות ומסר חשוב. בפרויקט הגמר במחלקה לארכיטקטורה שנקרא “הברית החדשה” הוא עוסק בשינוי מהותי במרכזה ההיסטורי והעתיק של עיר נצרת, ממרכז דתי מלא קונפליקטים וטעון למרכז יצירתי מגוון. מרחב אשר יהא מקור משיכה לאנשים צעירים, מוכשרים, מגוונים, ויצירתיים בלב העיר העתיקה, מרחב המכבד את האחר והשונה ללא קשר לדת, מין , גזע ומסורת.  לטענתו “רוב הצעירים והסטודנטים שעוברים ללמוד ולעבוד בעיר אחרת לא שבים לנצרת לאחר שנחשפו לחיים אורבניים פלורליסטים בערים אחרות ופרצו את גבולות המסורת. הפרויקט מציג את השאיפה ליצירת מרחב מגוון לצעירים, מרחב ביטוי ויצירה, מקום בו ניתן לחוות את מימד הזמן ואשר מכבד את כל מבקריו ומשתמשיו ומציע לתכנן שכבה מרחבית חדשה המשלבת את השטחים ומבני הדת והרקמה המסורתית”.

FRAGILE, קולקציית הגמר של הסטודנטית אדר סרור, בוגרת מחלקת האופנה, נולדה מתוך גם היא חוויה אישית. “תגובות כמו “איזה רזה את”, “תאכלי משהו”, “תיזהרי שלא תשָּברי – את עדינה מידי” ועוד אמירות שמנסות להפוך רזון ללא לגיטימי, ליוו אותי מאז ומתמיד. כילדה התקשיתי למצוא בגדים למידותי, ותגובות הסביבה גרמו לי חוסר ביטחון, חוסר השלמה עם הגוף שלי ורצון מתמיד להצר את בגדי. בתהליך העבודה ניסיתי לבדוק את ההתייחסות לבגד כאל אריזה ואת תפיסת הסביבה אותי כ”אריזה שבירה”. בהמשך הבנתי שהביקורתיות מגיעה ממקום הרבה יותר עמוק: אני מגיעה מבית מזרחי ומתרבות של שפע, בה אישה מלאה נחשבה לפורייה יותר, אטרקטיבית, בריאה יותר וראויה לחתן טוב יותר מאשר אישה רזה ללא קימורים” משתפת אדר. הקולקציה מצרה ומרחיבה צלליות, תוך כדי שימוש באלמנטים של אריזות, נפחים משתנים וסממנים שמזוהים עם התרבות המזרחית.

הסטודנט לתקשורת חזותית, חוסאם שאער, הקדיש את פרויקט הגמר שלו להצגת החוויה האישית שלו לגבי הזהות הלא מוגדרת שלו, כמי שגדל בכפר הערבי דרוזי מג’דל שמס, המוגדר בשטחי ישראל מאז סיפוח רמת הגולן ב-1982. מאז הסיפוח ישנה מחאה של תושבי הכפרים הדרוזים נגד לקיחת דרכון ותעודת זהות ישראלי מאחר והם מחשיבים עצמם כסורים. תושב שלוקח דרכון מוחרם מהקהילה ולכן רבים בוחרים שלא לקחת. לחוסאם יש תעודת זהות בה רשום “לאום בלתי ברור” והוא בחר להעביר את התחושה ביצירת מעגלים שמקיפים כל אחד מאיתנו- בית, כפר, אזור בארץ ולהראות כיצד מהמעגל החמישי אין לו תשובה סופית ותחושה של שייכות.

הסטודנט לארכיטקטורה, ירון שטיינר, נולד וגדל בעכו והקדיש את הפרויקט לאזור נחל נעמן שזכור לו מנוף ילדותו, בעיקר בהליכות שעשה עם אביו על החוף של עכו. ירון אשר גדל על סיפורים על המפעלים המזהמים המעבר בנחל כבדרך קבע הייתה חוויה לא נעימה, צבע משתנה של מים, זיהום, ובעיקר תודעה של משהו לא טוב קורה כאן, מספר: “לימים, מצאתי את עצמי בקיץ האחרון בהליכה המסורתית עם אבי. כאשר שוב אנחנו עוברים את הנחל לכיוון פרוטרום, ורפאל. אני בינתיים מריץ רעיונות של מה שאני הולך לעשות בפרויקט הגמר ואז נפל האסימון. מטרתי בפרויקט היא לבחון מחדש את היחסים המוכרים לנו עד היום במרחב, בין טבע לעיר ולהחזיר את המשאבים הטבעיים לציבור תוך אפשרות למרחב ציבורי עשיר ומאתגר”.

אסראא עתאמלה, סטודנטית ערביה פלסטינית מוסלמית, שחיה במדינת ישראל, הקדישה את עבודת הגמר שלה במחלקת צילום לנושא התערבבות השפה השנייה שהיא דוברת בשפה הראשונה שלה- שפה אשר לא בחרה בה, אלא אולצה לחיות ולהתמודד איתה ולהיות שוהה בסביבה אשר שפתה הרשמית היא לא שפת האם שלה. “המון מהמילים והביטויים העבריים חודרים אל השפה הערבית המדוברת בלית ברירה, נניח שאנו מדברים על תופעה טבעית מהדיבור היום יומי אשר מעיד על היותנו במדינה ששפתה הרשמית היא עברית, אך כאשר אנו בוחנים את הנושא בפרספקטיבה חדשה, אנו תוהים לגבי סוגיית הזהות החברתית ואימוץ זהות אחרת” היא מספרת.

תערוכת הבוגרים של המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה תוצג עד ה-10.8.20 ברחוב הגנים 21, חיפה ותהיה פתוחה לקהל הרחב בהתאם להנחיות של משרד הבריאות על פי התו הסגול, בתיאום מראש. פרטים נוספים באתר | 1-800-770-990