כדי להבין את הטרנד של חצאיות העיפרון צריך להכיר את האמהות הרוחניות שלה. הראשונה והמרכזית ככל הנראה היא חצאית אשר נקראה ‘הובל סקירט’ או בתרגום גס ‘חצאית קשירה’. כינוי זה ניתן לה בעקבות דמיונה למכשיר אשר מגביל את תנועותיהם של סוסים. אלו נהגו ככל הנראה על ידי מעצב האופנה הצרפתי פול פויירט שפעל בתחילת המאה העשרים והקים מותג אופנה חדשני שקבע סטנדרטים שהתוו את הדרך לכל עולם האופנה כאשר נקט באסטרטגיות של קביעת מחירים גבוהים בהרבה מהנהוג לפריטי לבוש וערך מסיבות רהבתניות כדי לקדם את הבגדים שיצר, שהיו גם הם חדשניים מבחינת התפירה.
הוא אפילו הזמין צלם כדי שיערוך את צילומי האופנה הראשונים בהיסטוריה והיה הראשון שחשב שצילום, אמנות חדשה אז, יכול להיות מדיום מושלם לתפיסת המהות של אופנה. פויירט שאב השראה מסגנונות אוריינטליים שונים כגון השמלות היפניות המסורתיות אשר מגבילות את ההליכה. ישנה סברה שאומרת שהוא הושפע גם מגברת עדית’ ברג אשר הייתה האישה הראשונה שעלתה אי פעם על מטוסם של האחים ורייט, ממציאי התעופה. הסיפור גורס שגברת ברג קשרה את החצאית שלה כדי שלא תתעופף.
החצאיות הצמודות שהגבילו מאוד את התנועה היו פופולאריות מאוד למשך תקופה מסוימת עד שנעלמו בגרסתם המקורית. בסוף שנות הארבעים כריסטיאן דיור הציג את גרסתו העדכנית בדמות חצאית העיפרון. היא זכתה לפופולאריות בזמן מלחמת העולם השנייה אשר הביאה לכמה תמורות משמעותיות בפריטי הלבוש גם בגלל שינויים הדרגתיים בתפיסת לבוש יומיומי, וגם בגלל המצב הכלכלי שדרש הערכות מחדש בכל הנוגע להוצאות בחומרי גלם.
חצאית העיפרון נהפכה לסוג של מדים בעיקר בקרב נשים שעבדו במשרד ולא היו זקוקות לחופש תנועה רחב. הלוק התפתח במקביל לאופנה אשר ניסתה באותה תקופה בצורה הפוכה, למקסם את יכולת התנועה של נשים. המראה הקלאסי של חצאית עיפרון עם נעלי עקב וגרביונים חוזר מידי פעם בגלי רטרו. בגרסה הנוכחית הוא משמש ליצירת מראה וינטג’ שיכול לעבוד כחלק מ’גיק שיק’ או במראה מפתה של פאם פטאל משרדים כבסדרות ‘מד מאן’, ‘השעה’ ובכל מה שאנחנו אוהבות לצפות, שזה הגברים הנאים שלידן.
