הפנטזיה הטרופית במיטבה דומה לנקודה הראשונה שבה לפי הדת הנוצרית והיהודית הכל השתבש. הקרדו הנוצרי אומר שישו מת למען החטאים של האנושות. הכוונה כאן היא לא רק לכל הדברים שכולנו עושות בצורה אינדיבידואלית כמו ללטוש עיניים לעבר בחורים תפוסים, שופליפטינג, והכנסת כדורי הרגעה לחברי משפחה בארוחות אלא גם לחטא הראשוני של האנושות שזה אכילה מעץ הדעת.
לפני אותו פיתוי, לפי הסיפור, שני האנשים היחידים בעולם הסתובבו ערומים יחד עם כל מיני חיות משונות, ועסקו בענייניהם – שזה אומר שהם עסקו די בשום דבר מלבד אוכל ומין. בגלל שאיפות הגדלות שלהם, נגזר על כולנו, על פי הסיפור, לסבול לנצח שזה אומר להיאלץ לעבוד כל הזמן ולא ליהנות מזה בכלל.
אם נחזור לסיפור הבראשיתי, ניתן לראות שהוא מקביל לחלוטין לפנטזיה הטרופית האולטימטיבית. רק שאולי יש בו קצת יותר בגדים צבעוניים ומשקאות ורודים עם מטריות. שזה לכל הדעות שיפור בסטיילינג ביחס למקור.
