'להרוג אדם'

אביה: יוני, רע לך? יוני: נכון לעכשיו לא. אביה: מה תיתן לי כדי להרגיש זווועה? יוני: אני לא מבין את המשחק ואם את חושבת שתשיגי ככה איזה משהו לפייס ליפט שלך אז, אופס, טעית. אביה: רציתי לספר לך על סרט צ’יליאני חדש והורס שנורית קידר כתבה עליו. יוני: או. קיי, קחי את הסירום, קרם העיינים המדהים הזה, את הטוש אקלה והראשן רד.

עכשיו תורו של סרט הקולנוע הטוב על מסך ‘פסטיבל הקולנוע בירושלים’. כמה פעמים ביום בא לנו להרוג את מי שדחף אותנו, פגע באוטו, גנב את האייפון, סתם התעלל בלי סיבה. מהי ההרגשה שמרגישים כשבא לך להרוג מישהו שאימלל את חייך. ‘להרוג אדם’ מצליח בפשטות של קולנוע מינימליסטי, משחק מאופק , טקסטים קצרים בלי השתפכויות, בלי קלישאות. צילום נפלא, מוסיקה של כלי נשיפה מעץ שחודרת אותך חידודין חידודין, מאיימת, מהפנטת, תוקעת אותך לכסא. הבמאי הצ’יליאני,י אלחנדרו פרננדז אלמנדרס, טווה אריגה מאופקת מושלמת. מסצינת הפתיחה שרואים איש הולך לבד בתוך יער משופע שמואר בשמש שוקעת במטרה להעביר את התחושה של חיים שמחליקים למטה, ואור מפוזר שנראה על סף גסיסה. גרמי מדרגות וגגות בולטים פרושים, זוהר לילי של פנסי רחוב הוא מקור אור בולט לעומת המסך הכמעט שחור.

הסצינה מסתיימת בקראצ’נדו ענק תוך כדי קאט אכזרי לשקט של לילה, ולאיש שהולך בשביל לביתו, כאשר חבורת בריונים מתנפלת עליו כדי להנות מהאקשן סתם מתוך השיעמום של עצמם. ההידרדרות היא מוחלטת, הביורקרטיה בלתי נסבלת. חורחה גיבור הסרט היא דמות מעוררת רחמים. ביתו מושחת על ידי חבורת בריונים, בתו נאנסת, בנו נפצע, אשתו מרתה מוכיחה אותו על מצוקת המשפחה בגללו, בגלל הרפיון שלו, חוסר הנחישות שלו שהיא מעין הסכמה בשתיקה למסכת ההתעללויות. האגו הפגוע של חורחה יביא אותו להחלטה שמבחינה מוסרית הוא לא יוכל לחיות איתה.

‘להרוג אדם’/הזוכה הגדול של פסטיבל סאנדאנס 2014/יום שבת/ 12.7 /שעה – 20:15/ סינמטק ירושלים.