עורכת המגזין מנסה להעביר רעיון אבל תמיד, בסוף, מדברת על עצמה, לא נורא, אנחנו אוהבים אותה גם כשהיא מבולבלת
לערוך מגזין זאת משימה לא פשוטה. לכן נתקפתי במידה מסוימת של בהלה כשהבנתי שזו המשימה העומדת מולי. למרות שיצא לי להיות אחראית כבר על מספר דברים בחיי, והקריירה העיתונאית שלי ארוכה יותר ממה שאוכל לנסות לזכור, לערוך מגזין זה משהו שעוד לא יצא לי להתנסות בו. כאשר החרדה הקלה חלפה, תפסה את מקומה אותה תחושת סקרנות מוכרת הנוטה להכניס ולהוציא אותי מצרות. ניסיתי להבין לאיזה סוג של תוצר הייתי רוצה להגיע. כיתתי רגלי לעבר החנויות ורכשתי כמות בלתי נדלית של מגזינים, ירחונים , עיתונים וכתבי עת והתיישבתי במרכזם כאשר הררי החתולים בביתי חגים סביב כלווינים קטנים. משם התחיל להתגבש מושג מופשט של הדבר אליו הרגשתי שאני שואפת. אספתי את הכותבים/ות שאני מעריכה כאנשי מקצוע מיומנים והרפתקניים. כאלו שניתן לסמוך על יכולתם אך גם לדעת שיוכלו לתרום קול ודעה שונים ונוספים משל עצמם לקלחת. התכנסנו כולנו ביחד בקרב החתולים, בבתי קפה, ברחוב, על ספספים וחדרי מדרגות וחשבנו תוך כדי עבודה. כל מוסיקה ששמענו, ספר שקראנו, וכל דבר שנראה מושך ומעניין נהפך לרעיון פוטנציאלי לכתבה, אייטם או מדור. בתור עורכת מצאתי את עצמי מנצחת על שפע האינפורמציה הכאוטית שלא הפסיקה להגיע. להחליט מה ילך לאן ואיך הכל יראה כדי לשמור על אחידות, שפיות והגיון או לפחות לדאוג לשמור על סוג של חזון כולל. כאסטטיקנית ידועה לשמצה אם יהיה עלי לפרוט את החזון שלי אצטרך למנות בו יופי כרכיב ראשי. גם בתרבות וגם בלייפסטייל ואופנה קיים קו דקיק של עידון ודיוק אליו שאפתי להגיע. אני מקווה בהדרגה ליצור ולשמר פלטפורמה או במה שיתנו מקום לכל מה הדברים השונים שיוצרים את אותו עידון שיכול בעיני לתרום לכל אחת ואחת.
או אם לצטט את המשורר והמסאי ברודסקי :”היופי תמיד נמצא מחוצה לך ובכך הוא תמיד מהווה חריגה מהכלל. מיקומו, הייחוד שלו, הם שמשלחים את העין לנוד הלוך ושוב על דרך החתחתים הזו, או אם לנקוט לשון צניעות לוחמנית – לתור אותה. כי היופי הוא מקום מנוחתה של העין. החוש האסטטי הוא האח התאום של יצר הקיום”