כל מה שרציתם לדעת על בשמים וגם דברים אחרים

כבר כתבנו כל כך הרבה על בשמים שנוכל לצטט את העובדות בעל פה. לא שאכפת לנו לחזור מעט שוב על הנושא. הרי אם היו שואלים אותנו אנשים היו מדברים יותר על בשמים ופחות על דברים אחרים, כדי שלא נצטרך כל הזמן להנהן ביבשושיות ולעשות כאילו ומשהו אחר מעניין אותנו. אז הנה העובדות הבסיסיות, בשמים קיימים מתחילת תיעוד ההיסטוריה וכנראה לפני, יש תיעוד לקיומם בלוחות במסופוטמיה, ונמצאו עדויות לבית מלאכה לייצור בשמים בקפריסין מבערך 4000 לפני הספירה. הווריאציות הראשונות כללו בעיקר חלקי פרחים שעורבבו בשמנים.  

הפירוש המילולי של השם הנפוץ perfume  הוא ‘מתוך העשן’ בלטינית. בימי הביניים כימאים ערביים כתבו ספרות ענפה שכללה מתכונים להכנת מרקחות בשמים, באירופה הם היו מותרות של בני אצולה, לקתרין ממשפחת מדיצ’י המפורסמת היה מעבדת בשמים צמודה לדירתה, עם מומחה שעמל רק בשביל לייצר אותם למענה, הסיווג של בשמים נעשה על פי חוזק התמצית, כאשר או דה פרפיום הוא בעל התמצית החזקה ביותר, עד 20 % אחריו או דה טואלט, עד 15 % ולבסוף או דה קולון, עד 8%, כאשר האחרון נובע לא מהשימוש הבריטי המאוחר שלו לתיאור אפטר שייב אלא ממקום מסורתי יותר שמגיע מרוקח הבשמים המפורסם, יוהאן מריה פרינה, האיטלקי, שעבד בעיר קלן בגרמניה במאה ה – 18 ובחר לקרוא לבשמים שייצר על שמה.

בשמים מתוארים בצורה מסורתית לפי תווים, בדומה למוסיקה, כאשר התווים התחתונים הם הבסיס, שהוא הריח החזק ביותר. הוא זה שנשאר למשך זמן והוא מבוסס על דברים שלא בהכרח נחווים כנעימים בהרחה ראשונה, כמו טבק, התו האמצעי, שנקרא גם לעיתים ‘הלב’, הוא הבסיס והדבר הדומיננטי שמגדיר את הבושם וקושר את החלקים, והתו העליון הוא לרוב עדין יותר, מתפוגג הכי מהר ומורכב מדברים שהניחוח שלהם נתפס כנעים מידית. הוא מתנדף מהר אך יוצר את הרושם הראשוני. זהו המידע הבסיסי. נוכל גם להוסיף את הציטוט המפורסם של קוקו שאנל –  ‘לאשה ללא בושם אין עתיד’.