מניפות היד נמצאו בסין כבר מלפני המאה השנייה לפני הספירה, הפירוש המילולי של האובייקט שנועד לספק קירור הוא משהו כמו ‘להניע את האוויר’. הם נוצרו בשלל סוגים של צורות ומחומרים שונים. האמנים המפורסמים התבקשו לבצע עבודות על אלו שנמצאו בידי אנשי האצולה.
המניפה עברה כמו רוב סוגי האמנות הסינית ליפן, שם היא התפתחה לצורה שמוכרת לנו כיום. עד המאה השביעית היא נהפכה לכלי שנועד לעשות הרבה יותר מלספק קירור, מסביבה התפתחו קודים חברתיים, היא הייתה סוג של אביזר מרכזי בסוגים שנים של מחול ונהפכה לאקססורי שהיא בגדר חובה לפלחים שלמים מהאוכלוסייה.
במאה ה – 16 הם הועברו לאירופה באמצעות סוחרים פורטוגזים אם כי וריאציה מסוימת הייתה קיימת כבר בתקופת השיא של התרבות היוונית העתיקה. לאחר הייבוא שלה מחדש היא נהפכה גם לחלק מהתרבות האירופאית והופיע גם בבתי אצולה וגם כאביזר ששימש לריקוד פלמנקו, בעיקר בזכות הקבלה הרחבה ביותר שלהן בספרד. אני משוכנעת שיש עוד מספר שימושים הגונים במניפות כמו להסתתר מאחוריהן בשעת הצורך או לספק בעזרתן משב רוח רענן באופן אלגנטי.
תמונה ראשית: מיכל נגרין/ מניפה 49 ש”ח.
אני קניתי כמה מניפות מדליקות במרמלדה של פאנסי
http://market.marmelada.co.il/fancyhandfans