הוא היה הכי מוכשר, נועז ויפה – אליל, מושא תשוקה שהזמן התאים עצמו אליו פעם אחר פעם וכוכבו לא דעך. הוא היה מהיוצרים האהובים עלי וללא כל ספק מהחשובים שבהם. האיש שהגזים את זמנו. זאת לא פרידה, עוד נתראה מאחורי הקלעים של הכל
בשיחה ב’קפה תמר’ עם קניוק, זכרונו לברכה (סליחה יקירי על ציוות שתי המילים האלו לשם שלך), הוא סיפר בגאווה, בעקבות הפופולריות שלו שחזרה אחרי שנים שבהן יחסית נשכח, שתמיד עשה את מה שעשה והעולם הסתובב והגיע אליו שוב. אני לא יכולה לחשוב על תיאור טוב יותר לקריירה של צביקה פיק.
תמיד הרגשתי קרובה אליו, יותר מהרבה מאוד אייקונים שנחשבו לאבני היסוד של התרבות המקומית. יותר מהרבה יוצרות ויוצרים פיק עשה את הכל, הוא היה כוכב רוק שניגן בכל המועדונים השווים ברמלה, בירת הרוקנרול של שנות השישים פלוס. הוא הופיע בקרנגי הול, הוא כתב את ה-שיר של דנה אינטרנשונל. הוא חי במקום שכונה בזמנו ‘לה לה לנד’ והוא לא התייחס לאיך תופסים אותו.
לפעמים תפסו אותו כעילוי ולפעמים כנלעג. שום דבר לא הגיע אליו. הוא חי את חייו בתנאים שלו. הקלישאה הזו נכונה לגבי כל כך מעט אנשים, כל שכן בעין הציבורית. היום המצב גרוע מאי פעם, כשכולם/ן עסוקים/ות בתחרות פופולריות אינסופית צביקה פיק היה הקול שאומר שהכל אפשרי, גם כשאומרים לך שאין סיכוי ואין מצב, שזה לא נראה טוב, שזה לא הדבר הנכון לעשות. הוא היה ‘צעקני’ בחברה שדורשת צמצום. הוא היה ‘חסר מודעות’ בעולם שבו צביעות מסווה את עצמה כמודעות חברתית ופוליטית.
היה שלום צביקה הנריק פיק. היית אחד מהכוכבים הבהירים. ניפגש יום אחד בלה לה לנד שבשמיים.
