נורית: איך אנחנו אוהבות את מריאן פיית’פול. אביה: אנחנו אוהבות נשים? נורית: רק מחוץ לזרם המרכזי, רוק סטאר, קוק אדס, פין אפס, דראג אדקיט, פולינג סטארס וכל זה. אביה: אז רק את מריאן פיית’פול? נורית: כן.
חמישים שנה עברו מאז שחרורו של הסינגל הראשון של מריאן פיית’פול – As Tears Go By הלהיט שהחל את הכל. התקליט החדש שלה, Give My Love to London, שייצא בסוף החודש, הוא יצירת מופת שסוגרת מעגל. בראשית שנות ה – 60 הקול של פיית’פול היה הדבר האמיתי, פשוט וילדותי. זה היה חלק מכוח המשיכה שלה, הפנטסיה של תמימות מושחתת. אף אחד לא היה צעיר מפיית’פול ב- 1964 ואף אחד לא היה מבוגר ממנה בתקליט החדש. היא זמרת של אולמות ריקודים הגונחת בשירתה. קולה, הבלתי נשכח, מחוספס משנים של עישון, צעקות ולילות רבים תחת גשם סוחף.
‘מדובר בתקליט שהוא מאד אישי על מה שעברתי עם האהובים שלי’, אמרה פיית’פול ‘ובעיקר באיך לעבור את זה’. מריאן פיית’פול, התחילה את הקריירה האלמותית שלה עם שיר שנכתב עבורה על ידי מיק ג’אגר וקית ריצ’ארד (בשנת 1964). ג’אגר היה בן עשרים מריאן הייתה בת שבע עשרה. מנהל להקת הרולינג סטונס אמר לה: ‘אני אעשה ממך כוכבת וזאת רק ההתחלה’. אמר ועשה. מריאן, הבלונדינית בעלת המראה התמים והעינים הכחולות, התחברה לחבורת הרוק’נרול – הרולינג סטונס ובהמשך הפכה לבת זוגו של ג’אגר. היא טעמה ונגעה בכל דבר שריתק את דור הבייבי בום הדמוגרפי.
‘היא תמיד נתפסה כמישהי אמיצה מאוד, מגניבה ועצמאית’ – אמרה עליה השחקנית הבריטית שרלוט רמפלינג. ‘היא תמיד הייתה האישה שלא דמתה לאף אחת וזה מאוד מרשים כאשר מישהו יכול לחיות ככה’. חייה של פיית’פול הדהדו כמו הרוק’נרול עצמו, שהסתיימו ללא מוצא ובשנות השבעים היא מצאה את עצמה בביבים, מסוממת ומקבצת נדבות. ב- 1979 היא הצליחה להתרומם עם תקליט חדש שהיה שיא פריצת הדרך. מריאן הפכה את הצד האפל שלה למוסיקה. היא הלכה בעקבות המסלול הקלאסי של הגיבור: העלייה לכוכבות, הפיצול עם הרולינג סטונס, המסע דרך ארץ החושך והשיבה. ובתוך כל זה, היא נשארה אובייקט של קסם, לכאורה נושא לשירי איקונים, ביניהם השיר – ‘אתה לא יכול לקבל תמיד מה שאתה רוצה’, שבוצע עם הרולינג סטונס.
פיית’פול היא אייקון נצחי של רוקנ’רול. הטיב לתאר אותה המעריץ סלמן רושדי: ‘כולנו היינו קצת מאוהבים בילדה שהביאה את הלהיטים, את המזוכיזם, את מראה הילדה בז’קט עור על האופנוע עם אלן דילון, את הילדה השעונה על זרועו של מיק ג’אגר. החושך לקח אותה, והסמים כמעט גמרו אותה. זאת היתה נפילה קשה, מאורות הזרקורים בצעירותה במדרון תלול לרחובות ולסמים. היא חזרה למערכה השניה, חלתה בסרטן וצהבת ויצאה בשלום. עכשיו יש לה קול שונה, עמוק וקשוח, לא את הקול המלאכי-תמים של שנות ה-60. היא שרה ג’אז ובלוז ואז בא הלהיט The Ballad of Lucy Jordan מריאן חזרה,מחייכת את חיוכה הפגוע ונראית כמי שהצליחה לשרוד. סיפור יפה. לא בדיוק אגדה. סיפור שוויליאם בלייק היה אוהב. הוא גם ידע משהו על מסע מתמימות אל החיים’.
