לא ממש ניתן להרכיב רשימה של סופרים וסופרות הומואים ולסביות מהסיבה הפשוטה שיש כל כך הרבה מהם. אם נתעקש ונמנה כמה נוכל לציין את טנסי וילאימס, גרטרוד שטיין, אוסקר וילד, מרסל פרוסט, וולט ויטמן, ג’ימס בולדוין, גרסיה לורקה, ד.ה לורנס ואמילי דיקנסון. ואלו רק חלק מועט מהרשימה. אפשר בהחלט להגיד שאלמלא קיומם של יוצרים ויוצרות אלו לא הייתה ספרות כפי שאנחנו מכירים אותה. החלטנו ליצור רשימה קטנה של ספרים שעוסקים בדרך ישירה בנושא. כאלו בהם המיניות של היוצר או היוצרת נוכחת לצד העיסוק הכללי במגדר, ולא רק בשורה או שתיים, אלה בצורה רוויה בכל עמוד.
ורג’יניה וולף – אורלנדו
הגיבור של היצירה הספרותית הגדולה הזו הוא גבר יפה תואר, שחי בתקופה של אליזבת’ הראשונה. הוא גם אישה שבורחת לקונסטנטינופול עם צוענים וגם גבר שמתחבר עם המשוררים הגדולים של המאה ה – 19. וולף שחיה ונשמה כתיבה, שבדם שלה זרם דיו, ממנפת את הכוח של הספרות כדי לכופף את החוקים. זמן ומגדר הם נתונים גמישים בנרטיב. את הכל ניתן להזיז. זהו ספר יוצא דופן של סופרת שלא התעסקה בפנטזיה, אלא באבני היסוד של כתיבה. ‘בכמה ממטבעות הזהב שנשארו לה ממכירת הפנינה העשירית במחרוזתה קנתה אורלנדו מלתחת בגדים בסגנון שנשים נהגו ללבוש בתקופה ההיא, ועכשיו, בשמלה אופיינית לאנגלייה בעלת ייחוס רם, ישבה על סיפונה של “הגבירה המאוהבת”. למרבה הפלא, אף שכך אכן היה, כמעט לא הקדישה מחשבה למינה עד לרגע זה. אולי מפני שהמכנסיים הטורקיים שלבשה עד אז הסיחו משום מה את מחשבתה מהעניין, ואולי מפני שכמעט אין הבדל בין נשים צועניות לגברים צוענים, חוץ משניים שלושה פרטים מהותיים’. בתרגום שרון פרמינגר.
מרת דאלווי/ניקול קידמן עושה את ורג’יניה
ז’אן ז’נה – המדונה של הפרחים
מי שקרא את הספר המדובר, או כמעט כל יצירה של ז’נה יודע שמדובר בפרוזה שלא דומה לשום דבר אחר. היא לא ניתנת לכיפוף לתוך ז’אנר או תנועה. מדובר בסופר שנזנח על ידי אימו, וגנב בתור ילד כדי לשרוד. הוא נתפס, העביר זמן בכלא, הצטרף לצבא, ערק, חי מלהיות זונה ממין זכר, חזר לכלא וכולי. אמנים בעלי שם והשפעה כמו פיקאסו וקוקטו עזרו לו לצאת כאשר הייתה סכנה אמיתית שיישאר אסור לכל חייו. הכתיבה של ז’נה פרועה, ומחוספסת ועדינה וכפי שכבר נאמר, אחרת. ‘אלוהית מאבדת את ידידיה, ואילו הוא מוכר את ידידיו למשטרה. אלוהית עדיין אינה יודעת זאת: הוא שומר את הדבר ( את פני הבוגד שלו ) לעצמו, מפני שהוא אוהב לבגוד. אלוהית פגשה בו לראשונה ביום שיצא מהכלא לאחר שריצה עונש מזערי בעוון פריצה ואחזקת רכוש גנוב’. תרגום אביבה ברק.
מתוך ‘המשרתות’/ז’אן ז’נה
סאפפו מלסבוס
זה אולי בלתי נמנע לדבר על האישה שעל שמה קרויה ההגדרה המינית ‘לסבית’. סאפפו היה במאה השישית לפני הספירה, או במאה השביעית, תלוי את מי שואלים. היא עזבה את בעלה ועברה לאי לסבוס ביוון, שם הקדישה את עצמה ללימוד אמנות ושירה. היא נחשבה כבר בימי חייה לעילוי, ונשים רבות הגיעו אליה כדי ללמוד כתיבה וחיו בחברה נשית מחוץ למסגרת של חיי נישואין, גידול משפחה ושאר הלכות בורגנות יוונית עתיקה. כאשר מדברים על איך התפיסה והקטרוג של מיניות משתנה וקשור לתפיסה חברתית ולא למוסר, הדוגמאות לקוחות הרבה פעמים מיוון העתיקה. גם אפלטון שנחשב לאבן היסוד של הפילוסופיה (והיה אגב ככל הנראה מעריץ של סאפפו), כמשפיע מרכזי גם על התהוות המחשבה הנוצרית, וגם על זו היהודית היה לפי מה שידוע לנו גיי. משכב זכר היה מקובל בהחלט. וכך גם מין בין נשים. במשך אלפי שנים לאחר מכן לו משוררת הייתה אוספת סביבה נשים ומלמדת אותן שירה ומקדישה להן שירים ארוטיים, סביר להניח שזה היה נגמר בציד מכשפות או משהו דומה. אולי לא נשאר המון מהשירה שלה, אבל עצם קיומה מצית את האפשרות האוטופית של סוג אחר של קיום, כזה המשוחרר מהנורמות המעיקות. אך לא רק זה, משיריה שנשארו אפשר לראות כמה שינויים חדשניים בכתיבה. בצורה חריגה לבני זמנה היא הכניסה את הכתיבה האישית, זו שהכותבת נוכחת בה במקום שירים כלליים ואפיים שמנסים להעלים את הנוכחות של היוצר.
וְלִצְחוקךְ הנכסָף, שחיַּי,
הסעיר את הלב בחזי!
כי רק אבּיט בךְ לרגע
לא אוּכל לדבֵּר עוד,
קָפאה לשוני וּכְרֶגע
אש דקה פושטת מתחת עורי,
בעינַי דָּבר אינני רואה עוד,
קולות צוללים באזנַי,
זֵעה מעלי נִגֶּרת, וְרַעַד
אוֹחֲזֵני כֻּלי. אני צְהֻבָּה מֵעֵשֶׂב,
דומני, עוד מעט
ואמות.
(תרגום, אמיר אור)
מישל פוקו – תולדות המיניות : הרצון לדעת
קשה לאמוד את התרומה של פוקו לשיח על מיניות ומגדר. במובנים מסוימים אפשר יהיה לטעון שהיו כאלו שנמצאו שם לפניו, שהטענות שלו קיימות באלמנטים אחרים בפילוסופיה, ועוד כל מיני דברים. אך בין אם תופסים אותו כחוקר ואיש אקדמיה מבריק, ובין אם לא, קשה להתעלם מהעובדה שהוא תרם בצורה משמעותית להתפשטות הרעיון בנוגע למגדר וליחסיות שבו. פוקו עזר להזיז את הוילון מבעד לדרך חשיבה המקובלת וניסה להוכיח בדרכים והזדמנויות רבות ושונות איך החברה, באמצעות ייצור שיח מסוים עוזרת למשטר גורמים כגון מיניות, איך היא מפעילה כוחות של ענישה, של הוקעת שונות ואמצעים קליניים כדי לכפות את הנורמטיביות הרווחת. ‘תולדות המיניות’ הוא הספר שמחזיקים סטודנטים כועסים שמבינים שהעולם זה לא מה שסיפרו להם. הוא חלק חיוני בהתפתחות הדרך שבה תופסים מיניות היום, לטוב ולרע. ‘רעיון המין המדוכא איננו רק עניין תיאורטי, הטענה בדבר מיניו שמעולם לא היתה אמורה להיות משועבדת בחומרה רבה יותר מאשר בשמנה של הבורגנות הצבועה, העסוקה והפנקסנית, נמצאת מזווגת עם דגשיו של שיח המיועד לומר את האמת על המין. לתקן את כלכלתו בתוך הממשי, לחתור כנגד החוק ששולט בו, לשנות את עתידו’. תרגום גבריאל אש.
מישל פוקו/כל מילה בסלע
יללה- אלן גינסבורג.
יצירותיהם של דור הביט זוכות לאחרונה לשורה של הומאז’ים קולנועיים, בין הסרט ‘יללה’ שמוקדש לפואמה היפיפייה של גינסבורג ול’בדרכים’ שיצא לאחרונה. הקולנוע והמערך התרבותי הכולל מרבה לעסוק באותם צעירים אמריקאים יפים, הרגלי צריכת הסמים שלהם והחופש האינסופי שניכר מיצירותיהם, כזה שבא כמובן יחד עם מחיר כבד. כל אלו הם קלישאות רדודות מאוד ביחס לספרות עצמה. לצורך העניין זה יהיה קצת דומה ללהנפיק סרט על חייו של ז’אן ז’נה בו הוא צעיר חתיך שנכנס לכלא בגלל שהוא צריך לפרנס את עצמו, והופך בהדרגה, דרך עזרה וטוויסט בעלילה לסיפור סינדרלה, וזה מבלי להזכיר כלל את עבודתו הפוליטית, ובלי להראות כמעט כלום מתוך כל הגורמים שמרכיבים את יצירתו. כולל כמובן הנטייה המינית
היצירה האיקונית הזו היא חלק בלתי נפרד מדור הביט. היא אמיתית וחשופה בצורה כואבת. היא מנוגדת לאסטטיקה המקובלת וחוגגת חיות שמיניות הומוסקסואלית היא חלק בלתי נפרד ממנה.
קרדיט: אימג’ ראשי מורן ויקטוריה סבאג/ אימג’ים אביה בן דוד