סקנדל היוצרות בפסטיבל ונציה

Spread the love

ערב פתיחת פסטיבל ונציה הופץ מכתב זועם של ‘רשת הנשים האירופאיות לאודיו-ויזואליה’ לכל מנהלי ומקבלי ההחלטות בפסטיבלי הקולנוע בעולם. כמו גם לנשות הקולנוע האירופאיות

 

בשנת 2017, כאשר נחשפה רשימת הסרטים שהתקבלו לתחרות המרכזית בפסטיבל וונציה – רק ‘מלאכים לובשים  לבן’ של הבמאית הסינית ויויאן ק היה הסרט היחיד שביימה אישה שהשתתף בתחרות. הסרט הקצר ‘מר רוטפטר’ של אנטוניאטה דה לילו נותר מחוץ לתחרות. זו הייתה גם השנה כאשר המנהל האמנותי של פסטיבל ונציה,  Alberto Barbera, הודיע: ‘אנחנו מסתכלים על איכות ולא על המגדר’. כאילו שנים רבות של חזרה על כך שהסרטים הטובים ביותר, הבמאים הטובים ביותר והשולטים בקולנוע הם גברים, לא השפיעו על האופן שבו נשפטה האיכות, וכאילו הטיה לא מילאה שום תפקיד, הוא היה שם, מכחיש כי שיקולי מגדר לא השפיעו על בחירתו. השנה שוב חזר על אותו המנדט. עם סרט אחד בלבד של אישה בתחרות, הבמאית האוסטרלית Jennifer Kent . Alberto Barbera התעקש השבוע ואמר ‘שזה איכות, ולא מגדר’. אנחנו מחויבים לקולנוע איכותי, אבל אותם’ מגיני קולנוע איכותיים’ יודעים שגם כאשר   Alberto Barbera לא אומר את זה אין דבר כזה ‘הסרט הטוב ביותר’ אובייקטיבי. Dan Schoenbrun, לשעבר לקטור בפסטיבל ניו יורק, כתב בניו יורק טיימס : ‘כל הסרטים שנבחרו הם השתקפות של דעות סובייקטיביות וטעמים של מי שבוחר אותם (בתוספת החשיבה המסחרית שפונה לקהל הצופים) כי פסטיבלים הם גורם עיקרי לעסקים. בכל פסטיבל יש את המותרות ואת החופש לא לדאוג לגיוון. אבל פסטיבלים אלה מצביעים על סדרי העדיפויות והערכים שלהם. הם בחנו ובחרו בסרטים שנעשו על ידי במאים’.  

לא ממגדר לכאורה / OLYMPUS DIGITAL CAMERA
לא ממגדר לכאורה / אלברטו ברברה

 

נשים יוצרות מרחבי העולם דורשות רפורמה אמיתית: ‘אנחנו רוצות שינויים מגדריים בכל רמה של התעשייה שלנו. אנחנו רוצות ליצור הבדלים מתמשכים בחללים שאנו תופסות כנשים: מפיקות, במאיות, לקטוריות, תסריטאיות.  50% מתלמידי הקולנוע הן נשים, אך כאשר הן יוצאות אל השוק, הנוכחות שלהן פוחתת דרסטית. במהלך 10 השנים האחרונות, אין פסטיבל משמעותי שבחר 50% סרטים שנוצרו על ידי נשים. לכן עלינו להניח כי פסטיבל הסרטים של ונציה לא הציע שינוי לצוות הלקטורים שלו. כולם יודעים על הניסוי שנערך בשנת 1952 שבו התזמורת הסימפונית של בוסטון נאלצה להפוך את המוזיקאיות בתזמורת לבלתי נראות, כדי שיוכלו לקבל את אותן ההזדמנויות להישפט כמוסיקאיות גבריות. ההטיות הלא-מודעות, המעצבות את תפיסת ה’טעם הטוב’ שלנו, היו קיימות נגד נשים כבר מאות שנים. גאוניות קולנועית תמיד הוגדרה בלשון זכר :’גאון קולנועי’.  כן, ההיסטוריה התרבותית נכתבה על ידי הטעם הגברי, על ידי המבט הגברי, על ידי הכוח הגברי של הבחירה. ‘אם נכפה מכסות או צרכי שוויון בין המינים, אני אתפטר’, הצהיר Barbera כמתגונן על בחירתו. מר Paolo Baratta נשיא הביאנלה בוונציה, נתן את המספרים: רק 21% מהסרטים שהוגשו בוימו על ידי נשים. רק 4% מתוכם הוגדרו ראויים. לעולם לא נדע כמה סרטים של נשים הוגשו ללקטורים הרבים וכמה באמת הגיעו לצוות הליבה של הלקטורים בראשותו של  Barbera. כאשר הוא מאיים לפרוש, הוא מנציח את הרעיון כי בחירת סרטים של נשים יוצרות כרוך בהורדת הסטנדרטים. הוא רומז שסרטים שנעשו על ידי נשים הם נחותים מסרטים של גברים; אם הם חייבים להיות נבחרים בגלל מכסות או בדיקה מגדרית מקרוב, האיכות תיפגע והוא יעזוב.

Jennifer Kent נציגות נשית יחידה
Jennifer Kent נציגות נשית יחידה

סליחה, אבל אנחנו לא קונות את זה יותר. אנחנו יודעות כי הוכח כי במקום למנוע ריטוקרטיה, מטרות ומכסות יש לקדם את הרחבת מאגר המועמדים. אנחנו יודעות כי על ידי הנחת מגוון יצירות על השולחן אנחנו מציעות הצע גדול יותר. אנחנו יודעות כי אם לא יתקיים דיון רציני בפתיחת המגוון המגדרי, או אם אנחנו לא נתעמת עם האופן שבו אנחנו רואות סרטים שנעשו על ידי יוצרי סרטים שונים, לא נוכל לקדם את הדיון לכלל מעשה ולא לתקן את המערכת המעדיפה בעיקר גברים לבנים.

כרזת הפסטיבל
כרזת הפסטיבל

אנחנו רוצות לראות הבטחות גיוון בפסטיבלים. אנחנו דורשות לשים קץ לדיבור שאומר שמכסות או מטרות מגוונות מונעות מהלקטורים לבצע את עבודתם ‘כראוי’. אנחנו לא רוצות לשמוע כי שוויון שכר גורם לבחירת סרטים נחותים. נשים מייצגות יותר ממחצית אוכלוסיית העולם. אנחנו 52% מהאנושות ולא הותר לנו להציג את העבודה שלנו על בסיס הוגן כל עוד התרבות הגברית שולטת. הטעם הוא סובייקטיבי, אם הפסטיבל נכשל לייצג במדויק את אוכלוסיית העולם, אם הוא מראה לנו בעקביות את העולם באמצעות מבט גברי לבן, בעיקר, פסטיבלים אלה הם לא אובייקטיבים. לא עוד עבור כל אלה המנסים להיצמד לגבריות השולטת. עוד פסטיבלים צריכים לאמץ את מחויבויות המגדר ולהכיל אותם עם מנהיגות ונכונות.  כפי שאמר Lindy West  ב ‘ניו יורק טיימס’  ‘אם אתן רוצות להתאים את עצמכן למחאת Me Too –  אם אתן רוצות לתקן את מה ששבור, הבחירות וההחלטות שלכן הן חלק מהמחאה. הדרישה שלכן לא יכולה לשבש את התרבות; הדרישה שלכן חייבת להפוך לתרבות’.

גם האייקון גברי משהו
גם האייקון גברי משהו

אז, Alberto Barbera, האם אתה מתחייב 50/50  לשוויון מגדרי לנשים במאיות? האם אתה מוכן ללמד את הצוות שלך לבחור סרטים בהטיה לא מודעת? האם אתה מוכן לדון עם אנשי הצוות שלך  במכשולים לגיוון הוגן בבחירת סרטי במאיות? האם תבקש מהם לטפל בהחלטות הבחירה שלהם? אלה הן השאלות הדורשות פעולה דחופה וכמה תשובות קשות. עד כה חיכינו בסבלנות לשינוי. עכשיו עלינו לפעול.

Author: נורית קידר