הרבה דברים קורים בחמישים שנה. במיוחד במאה האחרונה בה נראה שהכל מתרחש בסוג של תאוצה שאי אפשר לעצור. מבחינת העולם, חמישים שנה אחורה אלה שנות השישים. מוסיקת פופ הייתה בחיתוליה. לאף אחד לא היה טלפון אלחוטי או מחשב ביתי. העובדה שנשים לבשו בגדים לא חונקים וחונטים נחשבה צעד מהפכני. ׳שאנל׳ הייתה עדיין פורצת דרך ולא קלאסיקה. הפאנק עוד לא הומצא, הומוסקסואליות נחשבה עדיין לא חוקית בהרבה מדינות. חלק מהסרטים היו בשחור לבן, ולא כאמירה אמנותית. לא היה גראנג’, אופנת רחוב, ובכלל העניין הזה שלהיות צעיר נחשב מעלה רק החל את דרכו התרבותית.
במסגרת אותו פרק זמן גם קורים הרבה דברים לאישה. נשיקות ראשונות, אהבות ראשונות, נישואים, גירושים, ילדים, הצלחות, כישלונות, ייאוש, שעמום, אהבות שניות, תואר שני ועוד דברים שקורים אולי כבר בפעם השנייה. במסגרת היותנו יצורים אנושיים הכפופים לחוקים ביולוגיים יש מטען לכל החלטה שקיבלנו. כל לילה ארוך בו עבדנו יותר מדי, כל סיגריה, כל יציאה לים כשהשמש הייתה בשיא כוחה בשמים, כל משקה מיותר והפעמים שצחקת חזק מידי. להכל יש השפעה ברמה המולקולרית. כל חוויה נעשה חלק בלתי נפרד מאתנו פיסית.לרצות להראות יותר צעירה זה לא רק עניין קוסמטי, של פני השטח. זה עניין מהותי שמנסה לשמור על סוג של דף חלק, לסרב לקחת את כל המטען של כל דבר שקרה. סרומים הם פתרון נפלא. בהחלט עדין ביחס לפתרונות אחרים. בסופו של דבר אין סיבה שלא להשתמש בהם, מלבד העלות. זוהי פעולה שנעשית כדי לשמור על הדרך בה את רוצה לראות את עצמך ולחוות דברים. ולהחלטה הזו אין מטען בכלל.
