נראה שכתיבת הספדים הפכה לסוגה בפני עצמה לאחרונה ולאחת פופולארית במיוחד. היא מקבלת גם את מרב האזכורים והשיתופים ב’פייסבוק’ וברשתות החברתיות וזו הרי האינדיקציה בימינו למה באמת מעניין אנשים. לרוב אלו פוסטים קצרים, נגיד עם הכיתוב ‘אסי נתגעגע אליך’ או נגיד ‘יוצר גאוני’ ואז תמונה. במקרה של אסי דיין, זכרונו לברכה, סביר להניח שיבחרו בתמונה עדכנית אבל לא יותר מידי ויכול להיות שהספד מהסוג הזה יהיה הקולע ביותר. העיתונאים לעומת זאת יעתיקו חלקים שלמים מ’ויקיפדיה’ בגלל שיש לחץ להגיב מהר ובגלל שגם ככה הפסיקו לשלם להם משכורות שיצדיקו מאמץ כלשהו (מלבד הטאלנטים למיניהם). בכל הנוגע לאלמנט ה’הלם’ שלפעמים מופיע בהספדים, לא נראה שיש כאן הפתעות גדולות. אסי דיין, זכרונו לברכה, כבר הרבה שנים לא נראה במיטבו ואם יש או היה אתר שהוא גרסה ישראלית נוראית ל – The death list שמהמר אילו חמישים סלבריטאים ימותו השנה הוא כנראה היה מופיע שם בעקבות מצב פיסי ונפשי רעועים במיוחד.
מעניין לדעת עם הגל השני של המספידים יעשה הקבלה בין חייו של אסי לבין ‘הישראליות’ אם יש משהו שמאחד חלק גדול מכל ההספדים של השנה – שנתיים האחרונות זה ההתחלה של מעבר מהדור שנחשב כחלק מישראל הישנה והטובה. נטולת הסיבוכים. בלי שד עדתי, עוני שחיתות, בלי ימין פאשיסטי ופערי שכר בלתי נתפסים שגורמים לרפובליקת הבננות הממוצעת להראות כמו דיסקוטק, בלי עוני מחפיר והתנהלות מדינית שמזכירה יותר מכל דבר אחר קומדיה של טעויות או סרט סלפסטיק. מעניין אולי אפילו יותר אם תהייה התייחסות ממשלתית (או שהייתה כבר). מישהו רם מעלה שיספיד את הקולנוען ויעלים כל זכר לפן הביקורתי המהותי כל כך ביצירותיו של דיין. שידבר על כמה פרסי אופיר הוא קיבל מבלי להתייחס לתוכן של היצירות שהביאו לו את הפרסים.
אסי, לעומת זאת, תמיד עשה את ההקבלה בינו לבין המדינה וסיפר את סיפור חייו, כולל סוג של הספד בדמות אינטרוספקטיבה ארוכה בכמה סרטים ויצירות דוקומנטריות שיצאו בשנים האחרונות. הוא ידע יותר טוב מכל בן אדם אחר לספר את הסיפור המדהים של חייו. החיים בצל אבא גנרל, הניסיון להיכנס לתפקיד הצבר היפה, האכזבה, הכישלונות ההצלחות הקופתיות, הלחץ, הסמים, רגשות האשם. את הכל הוא תיאר בצורה שעולה על כל הספד שמישהו אחר יכול לכתוב. יחד עם עוד הרבה דברים אחרים.
