הסופר עתיק רחימי מביים את רב המכר העולמי שלו ובוחן את הסבלנות של הצופים.
‘אבן הסבלנות’ הוא סרט אפגני חדש המבוסס על רב המכר של הסופר עתיק רחימי שגם ביים אותו. הסיפור, כי קצת קשה להתייחס אליו לגמרי כסרט, מדבר על אישה שמנהלת דיאלוג, סליחה מונולוג, עם בעלה המבוגר וכנראה המאוד לא סימפטי, לאחר שזה נפצע קשה. אני הייתי הורגת אותו אחרי חמש דקות, אבל אז לא היה סרט ולא היינו יושבים שעתיים ותוהים למה לא בעצם? ברקע יש מלחמה, צריך לברוח, וחייבים לעזוב את הבעל מאחור אבל היא חוזרת לטפל בו שוב ושוב תחת אש. למה היא מסכנת את חייה לטובת מי שברור שלא ראוי לכך? אין שום סיבה אחרת מלבד רגשות אשם אבל גם אז זה היה נגמר מהר יותר.
בין טיפול בבעלה הגוסס לבין בית דודתה הזונה בו היא מסתתרת עם בנותיה, זו מספרת לה על ‘אבן הסובלנות’ שלה, כשהשנייה מתעניינת היא מבינה שיותר קל, כנראה, להיות זונה שיש לה אבן מיוחדת מאשר אישה מוכה בפוטנציאל עם בעל שבור. בירור מאוחר יותר העלה שמדובר באגדה על אבן קסמים שחורה אשר אנשים נוהגים לבוא ולתנות את צרותיהם בפניה, ויש האומרים שהיא האבן השחורה במכה. האגדה גם מספרת שביום שבו לא תוכל האבן להכיל עוד את צרותיהם של בני האדם, היא תתפוצץ ואז תתחיל אחרית הימים. הדודה מספרת לאבן את כל צרותיה הרבות, ולזו יש סבלנות כך שכשהיא תשבר זה כנראה יהיה בגלל שהספיק לה או שהיא תיקח איתה את צרותיה או שבכלל לא, זה היה הרגע שהתעוררתי מכובד משקלו של האקס האהוב עלי. הוא יותר מורגש כשהוא ישן.
לגיבורה יש הרבה סודות אז היא עושה אינטרפרטציה משלה לרעיון ומתייחסת לבעלה על תקן אותה אבן מיתולוגית שיכולה להכיל ולהקשיב עד אחרית הימים, ואז מסיבה לא מובנת היא יוצאת מידי יום מבית הזונות והולכת לחורבות ביתה כדי לסעוד את בעלה ולדוש בסודותיה האפלים מולו מסיבה לא ברורה. האם כדי לחזור לבדוק לשלומו, להגן על חייו? לנקום? פסיכואנליזה? שעמום? תחיית המתים על ידי עינוי מילולי? או שאולי זה משהו אחר לגמרי.
ציניקנים יוכלו לטעון שהדימוי של אבן הסבלנות היא גם מטפורה על הסרט, שבודק כמה תוכלו להקשיב למונולוג האינסופי עד שימאס לכן. אנשים שיאהבו אותו יטענו שמדובר באנלוגיה יפהפייה למצב הייחודי של הקולנוע כדובר. להצגת התפקיד המסורתי של הקהל כצד שמקשיב ומקבל אל מול הסיפור של היוצר. יש כאלו שסתם יבהו במשך כל הזמן הזה בשחקנית היפהפייה. כך או כך, אם יש לכן סבלנות לסרט איטי שאפשר לדבר עליו אחר כך עם חברים, חיות מחמד, אבנים או מינרלים, לכו לראות אותו.
התמונות באדיבות קולנוע לב
