‘באתי, ראיתי, ניצחתי!’ הוא ביטוי לטיני שטבע המצביא והמדינאי הרומי יוליוס קיסר. ואילו אני ממשיכה את דרכו וכובשת עוד יעד – הצוואר

הצוואר הוא אזור ביניים, מבחינה אנטומית החלק שמחבר בין הראש לגוף ומאכלס את כלי הדם החשובים. יש לו חשיבות תרבותית ראשונה במעלה. באנגלית ‘כאב בצוואר’ הוא ביטוי שגור המתאר סוג מסוים של בעיה שלא מרפה ו’שערות הסומרות בחלק האחורי של הצוואר’ הוא דבר המעיד על התרגשות. לפיכך אין זה מפתיע שכמו אזורי ביניים ומפרקים אחרים הוא נחשב לאירוטי בתרבויות שונות.

גם כאלו שהסתירו חלקים רבים מהגוף, כמו שניתן לראות בדפוסים המסורתיים של היפנים, גילוי של הצוואר הוא סממן לנשיות, לעדינות וליופי. עיוות הצוואר בשבטים מסוימים באפריקה נעשה על מנת למנוע מהנשים להילקח על ידי הגברים של שבטים אחרים ובדומה למפרקי היד והקרסוליים הצוואר הוא מהמקומות הראשונים שעוטרו בתכשיטים כסמלי סטטוס, כמקום הנושא קמעות כישוף.

הוא זכה לחשיפת יתר בעולם השירה אך גם באזור הדמדומים הרומנטי של קלסיקות ערפדים הצוואר הוא האזור החושני ביותר, אליו נמשכים גם יצורי הלילה ובתרבות עכשווית הרוויה בדימויים לא מרומזים, הוא עדיין המסגרת לקומפוזיציה של הפנים, השער לגוף וכאמור כמו בכל מה שקשור לאמנות המסגרת היא הכל.