יהיה קשה לנסות לרדת לשורש ההיסטורי של האובססיה האנושית לנעליים ולרגליים. לאסוף אזכורים מקראיים וספרותיים בכל הנוגע לרגליים למשל זו משימת התאבדות. נדמה שרגליים הן סוג של מילת קישור. הן מופיעות במגוון דרכים וצורות. חלקן קשורות לקדושה, חלקם לקטנות, חלקם לגדולה. ‘של נעליך מעל רגליך’ המוכר למשל מעיד על צורך בקשר בלתי אמצעי עם האדמה. מולו את ‘והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם’ הכתוב בשולחן ארוך מציין את הדרך בו יש לעקוב אחרי תלמידי חכמים ומראה על רגליים כקצה של הגוף והחלק הכי שולי בו.
‘רגל’ הינו גם אמצעי מדידה סטנדרטי. אורכו כשליש מטר. למדוד לפי איברי גוף היה מנהג נפוץ לפני שהיו דרכים מדויקות יותר לאמוד מרחקים. ככל הנראה המידה ‘רגל’ נהפכה לסטנדרטית ונמדדה סופית לפי מידת רגלו של המלך הנרי הראשון שמלך ב – 1068 והיה ידוע שכמי שהנהיג רפורמות רבות עד שנפל לייאוש לאחר טביעת בנו ב’ספינה הלבנה’. המתנגדים לקביעה זו טוענים שלא יכול יכול להיות שרגלו של הנרי הייתה עד כדי כך גדולה (מעל 30 סנטימטר כאמור) אך ככל הנראה נוספו למידה כמה אינצ’ים לפי מידת הנעל.
בברית החדשה קיים סיפור בו ישו שוטף את רגלי מאמיניו. טקס זה אשר הגה ישו מגיע ככל הנראה מתוך הנוהג הים תיכוני הקדום לשטוף את רגלי האורחים. טקס זה אשר מבצע ישו מתואר באריכות. כאשר הוא מגיע לרגלי אחד מחסידיו שלא ממש רוצה ככל הנראה בגלל המעמד שירחצו את רגליו, זה שואל את ישו ‘האם אתה מוכרח לשטוף את רגלי?’ ישו עונה לו ‘מה שאני עושה כרגע אולי לא מובן לך כעת, אך בעתיד תבין’. אותו חסיד מקשה ואומר: ‘אינך חייב לשטוף אותם ביסודיות…’ ועל כך ישו עונה: ‘אם לא תרשה לי לשטוף את רגליך אין לך חלק איתי’. לאחר חילופי דברים אלו ישו מורה לחסידיו להמשיך לשטוף זה לזה את הרגליים גם כאשר ילך. ואכן לאחר מותו התחיל להתקיים טקס שטיפת הרגליים. הויכוח על הדרך בה יש לקיים את הטקס הינה שיעור מאלף בהתפלגות דתית. כל פלג שונה בנצרות מחזיק בדעה שונה בנוגע לאיך צריך לקיים אותו. יש חילוקי דעות אם יש לפרש אותו מילולית ובין אם יש לפרש אותו כציווי להישאר עניו. יש ויכוח אם מותר לאנשים פשוטים להשתתף או רק לאנשי כמורה, אם מותר לנשים להשתתף וכולי.
בכל הנוגע לפטישיזם, משיכה לרגליים או בעגה רפואית ‘פודופיליה’ היא הסטייה המינית השכיחה ביותר. פרויד כתב עליה כדוגמא איך נוצרת העתקה של המשיכה המינית מהאובייקט המיני לאובייקט אחר. חוקרים היסטוריים טוענים שיש קשר בין עלייה בתיאורי פטיש רגליים להופעה של מגפות מיניות. כך למשל עם מגפת הזיבה במאה ה – 12, מגפת הסיפליס המאה ה – 19 ומגפת האיידס. ושהערצת רגליים נעשה אקט מיני נפוץ יותר כאשר יש צורך גובר במציאת מין בטוח.
הערצת כפות רגליים של נשים אינו פוסח על אישיים מובילים ובין אלו שהיו בעלי חיבה לא מבוטלת לרגלי נשים ניתן למנות את הסופר פ. סקוט פיצג’ארלד האסטטיקן, אלביס פרסלי, וולפגנג פון גתה, והרומנטיקן הנודע לשמצה ג’יאקומו קזנובה.
