לכבוד החג המשורר, רוני סומק, מתארח עם מדור מבושם במיוחד 

L’homme ultime בושם לגבר מבית איב סאן לורן – הגברים מבית איב סאן לורן הורידו הפעם את הכפפות הצרפתיות שלהם וכיסו את האצבעות בכפפות של מוחמד עלי. ברווח שבין המעודן למחוספס נוצר הבושם הנהדר הזה. המרכיבים הם קלאסיים לגמרי, יש שם גואיאק, פצ’ולי או וטיבר. כלומר: זו לא מטפורה של ריח. זה ריח. ובכל זאת זה לא הבושם שאליו נלך למשחק של הכוח רמת גן. למה? כיוון שהבושם הזה מוכיח סוף סוף שהאויב של הטוב מאוד הוא המצויין. ועוד משהו: אם פעם אביים סרט מהשיר ‘מחנה שבויים’, הרי שלשחקן הראשי יהיה משהו מהבושם הזה. ובינתיים הנה השיר:

מחנה שבויים

לִפְעָמִים אֲנִי רוֹצֶה אֵיזוֹ מִלְחֶמֶת עוֹלָם

רַק בִּשְׁבִיל לְהֵחָנֵט בִּמְעִיל חַיָּלִים

מְצֻחְצַח כַּפְתּוֹרִים,

לְהַבְרִיג עֲקֵבִים בְּתַחֲנַת רַכֶּבֶת רוּסִית

וּלְעַגֵּל  יָדַיִם סְבִיב כְּתֵפָהּ שֶׁל זוֹ שֶׁמְּטַאטְאָה

מִלּוֹת פְּרֵדָה מֵחֲרִיצֵי הַמַּרְצֵפוֹת.

“מוּטָב”, אֶלְחַשׁ לָהּ פִּתְגָּם סִינִי,”לְהַדְלִיק

אֵשׁ מֵאֲשֶׁר לְקוֹנֵן עַל חֹשֶךְ”,

וְהִיא תַּגִּיד שֶׁהִיא לֹא מְבִינָה אֵיךְ

מִשִּׂפְתֵי הָאַרְיֵה שֶׁלִּי נִפְלֶטֶת שְׁאָגָה

כָּל כָּךְ רָפָה .

עַל רִיסֶיהָ תַּתְחִיל לְהִתְעַרְסֵל דִּמְעָה,

כְּשֶׁאוֹר הַפְלוֹרוֹסֶנְטִים  שֶׁיִּפֹּל מֵהַתִּקְרָה,

יַתְחִיל לְהַאֲמִין שֶׁהוּא בְּנוֹ הַחוֹרֵג

שֶׁל הַיָּרֵחַ.

“אֲנִי”, יַכּוּ פִּתְאוֹם הַמִּלִּים כְּפַטִּישִׁים,

“אֲנִי קַבְּלַן שִׁפּוּצִים שֶׁל לְבָבוֹת שְׁבוּרִים”,

וְהִיא תִּפְרֹם בְּדִמְיוֹנָהּ אֶת כַּפְתּוֹרֵי הַחֵרוּם

שֶׁל חֻלְצָתָהּ וְתַרְאֶה  לִי אֶת מִגְדְּלֵי הַשְּׁמִירָה

שֶׁל מַחֲנֵה הַשְּׁבוּיִים, אֵלָיו אֶחְזֹר

בְּסוֹף הַמִּלְחָמָה.

(מתוך:”נקמת הילד המגמגם”)

EMBLEM ABSOLU מבית MONT BLANC – האסוציאציה הראשונה לשם “מון בלאן” היא עט הנובע שמחליק על הנייר כמו אלופת העולם בסקי על הרי האלפים. הסיכוי היחיד שאותה אלופת עולם תתקרב אליך היא הניחוח של EMBLEM ABSOLU. אלופת העולם היא כמובן מטאפורה והבושם הוא קוקטייל של אגס, מנדרינה מעקצצת, פלפל ורוד, לבנדר ופירות שהומתקו בדבש. ואם אותה אלופת עולם תגיע אז הנה הצעה לחיזור, הצעה עם קונוטציות מארץ מולדתו של הבושם הזה:

חיזור

י’ מְבַקֵּשׁ מִבִּתִּי חֲבֵרוּת. הִיא בַּת תֵּשַׁע וָחֵצִי.

הוּא חָדְשַׁיִם יוֹתֵר. בְּיַחַד זֶהוּ גִּיל שֶׁמְּשׁוֹרֵר

כְּמוֹ זַ’ק פְּרֶוֶר כִּבָּה לִכְבוֹדוֹ אֶת אוֹרוֹת פָּרִיז.

אֲבָל כָּאן בְּרָמַת גַּן הַסּוֹלְלוֹת בְּקשִׁי מַסְפִּיקוֹת

לְגַב שֶׁל גַּחְלִילִית, הַמְּאִירָה לְבָבוֹת מְצֻיָּרִים

בְּקָצֵהוּ שֶׁל דַּף תָּלוּשׁ.

אָז הִנֵּה אַתְּ, תְּמִימוּת, שַׂקִּית סֻכָּר הַנִּקְרַעַת

לְהִתְפַּזֵּר עַל בָּצֵק גָּנוּב, לָלוּשׁ

בְּאֶצְבָּעוֹת דְּבִיקוֹת עוּגָה

הַמַּמְתִּיקָה מַדָּף חָדָשׁ

בַּקּוֹנְדִיטוֹרְיָה שֶׁל הַגּוּף.

(מתוך:”נקמת הילד המגמגם”)