פסטיבל שמאגד מופעי מחול ופרפורמנס הוא סיבה לחגיגה, בייחוד שהכל קורה כאן, בתל אביב. פגשנו את אחת היוצרות, בשמת נוסן, רגע לפני שיצירתה עולה בבכורה עולמית.

אתם וודאי שואלים את עצמכם כמה מופעי תרבות הוא (להלן אני) רואה? ובכן, התשובה לשאלתכם היא לא מעט, ולא בגלל שאני חייב או צריך לכתוב אלא הסיבה העיקרית היא שאני פשוט אוהב לחוות את הרגע שבו הרקדנים או השחקנים נכנסים לתוך ליבם של הצופים ומתרגשים יחד איתם. לרוב אני רואה גם את אותו המופע כמה פעמים והולך עם התחושות כמה ימים לאחריו ועולות תמיד שאלות. אתחיל בגילוי נאות קטן, בפסטיבל הבא, צוללן ,2012 מעולם לא בקרתי אלא שמעתי וקראתי לא מעט מחמאות עליו, כך שהשנה כאשר קיבלתי את התוכניה לידי אמרתי: אני חייב לעשות זאת. הפסטיבל הנוכחי הוקם לפני שש שנים ולמעשה זוהי המהדורה השביעית שבו מציע הפסטיבל יוצרים עכשווים, כאלה שכבשו את במות העולם זה עתה, לצד יוצרים ישראליים מוכשרים, כשאחת מהם היא בשמת נוסן, מחר, ברביעי. נוסן התחילה את דרכה המקצועית כרקדנית בלהקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק ולאחר מכן רקדה בלהקת המחול בת שבע. כיום היא כוראוגרפית, רקדנית, מורה לגאגא ומנהלת אמנותית של התוכנית להכרת מורי גאגא וחברה ב’לה קולקטיז’, תוכנית לימודי המשיך לרקדנים.

מה עומד מאחורי העבודה החדש שתעלה בבכורה? 

‘לעבודה קוראים ‘מה נשמה’ והיא דואט לשתי רקדניות שמתייחסות לפנים שלהן כמסכה, לתנועות כצורות ולקול כסאונד. הן בעצם הופכות את החלקים בגוף שלהן שאמורים לתווך רגש ”אמיתי” לתחפושות או אלמנטים דקורטיביים. הן משתמשות בהרבה תנועות מהתרבות הפופולרית, למשל היפ הופ או תותינג (שזה תת ז’אנר של ברייק דאנס) ולבושות תנועות לא שלהן, הרקדניות בעבודה, רוני רחמים ושי קוקי מגיעות בכלל מרקע של מחול קלאסי ומודרני ושתיהן וירטואזיות ונדיבות בצורה יוצאת דופן.’

מה בעיקר השפיע עלייך ביצירה זו?

‘כשהתחלתי לעבוד על היצירה הזו, התעניינתי בתופעה של אמנים דוגמת דודו פארוק, בוראט או השרוף, שיצרו לעצמם דמות פיקטיבית איתה הם מתהלכים בחיי יומיום. הם עניינו אותי במיוחד בעידן הנוכחי של החצנה רגשית ושיתוף בלתי פוסק, אנחנו שופכים את כל החיים שלנו לתוך האינטרנט אבל בו זמנית משתמשים בו ליצור עצמי חדש מדומיין, במידה מסוימת כולנו בדיוק כמוהם, בוחרים ומעלים תמונות שבהם אנחנו נראים אחרת מבמציאות, רק שהם בוחרים להתמסר ולהיבלע בדמות שיצרו לעצמם כל הזמן ולא רק ברגע המופע, וההקצנה הזו חושפת משהו אודותיהם. נוצר מין ערבוב נוגע ללב בין הדמות הביוגרפית וזו הדמיונית, דודו פארוק ובו זמנית הילד האשכנזי העשיר שמוקסם מהערס המסוכן ומשתמש בכל יכולותיו על מנת לגעת במהות ההוויה של אותו ערס. זו וירטואוזיות מדהימה להצליח ליצור את הבלבול הזה בין השקרי והאמיתי, והעבודה מתייחסת ומשתמשת בשקריות הזו כאלמנט מכונן שמפיח חיים בהוות ההופעה עצמה.’

את רואה קשר בין העיסוק שלך בגאגא לבין היצירות שלך ככוריאוגרפית?

‘שפת הגאגא לימדה אותי הלתייחס אל הגוף ואל תנועה כמקור אינסופי של אינפורמציה, הנאה וגילוי, מה שמלווה אותי בכל רגע וכמובן וגם ברגע ביצירה החדשה. בגאגא נקודת המוצא והפעולה המרכזית היא ההקשבה לגוף, הקשבה שעוזרת לי לגלות ולהרגיש את מנעד האפשרויות, ואלו לא רק האפשרויות שנפתחות ביחס לביצוע של תנועה, אלא בכל רגע בחיים. התפקיד שלי בגאגא הוא להשיג את האופן שבו אוהד מלמד מתייחס לגוף, לתנועה, לצורה, לחושים וכו’ ובעצם להפוך את האופן שבו הוא מלמד אינטואיטיבית למנגנון. גם ביצירה שלי אני הופכת את העניין שלי למנגנון שמופעל או משמש את הגוף.’

בכל שנה על יוצרי הפסטיבל מוטל נושא שאותו בחר מנהלה האמנותי, עדו פדר. נושא הפסטיבל הפעם הוא ה”היפסטריה”, הרגע שבו הדור מתעורר ומבין את הנקודה הקריטית שבה העולם נמצא. זהו רגע של דור שנודע עד כה באדישותו, ולפתע המגמה העכשווית שלו היא בחינה של התארגנות מחדש, שמתחילה בעשייה של “היסטריזציה” למציאות החיים המוכרת לו. אנו מפנים שאלות להורינו ולמקורות הסמכות שהכתיבו את חיינו, ומציפים באמצעים המועדפים עלינו את החרדות לקיומו של כל היקר ללבנו.

מה לדעתך הייחוד שפסטיבל צוללן מציע עבור הקהל ועבור הקהילה המקצועית?

‘פסטיבל צוללן ייחודי בהרבה אופנים, כל שנה תוכנית הפסטיבל נבנית סביב מושג שאותו ממציא עדו פדר, המנהל הכללי והאמנותי. המושג החדש פותח את המחשבה ותמיד מצליח לקשור בין העידן הנוכחי ומדיום המחול. עוד ייחודי הוא שאמנים ומופעים בדרך כלל מגיעים לארץ באיחור אם בכלל, והאמנים הבינלאומיים שעדו מזמין להופיע בצוללן נמצאים בדרך כלל ברגע הפריחה שלהם כשהם מעניינים ובועטים, אנחנו זוכים לגלות אותם ולהיות מושפעים מהם יחד עם שאר העולם ולא באיחור של עשרים שנה. הפסטיבל גם מתפרש על פני שלושה שבועות ומציג מגוון של עבודות בכל מיני חללים המזוהים עם תחומי אמנות ותרבות שונים. זה באמת פסטיבל מאוד מיוחד!’

רביעי (16.9, 18.9)  “מה נשמה”, יצירה בבכורה עולמית, ענבל – מרכז סוזן דלל, יחיאלי 6, תל אביב.מחירי כרטיסים: 70 עד 125 ש”ח | לרכישה או מידע