כל חודש באותו יום ובאותה שעה נערכה מסיבת מניקור פדיקור בביתנו. אספתי כמה חברות, קניתי פיילה לבנה, פרסתי מגבות והזמנתי את פ’. היא הייתה מגיעה מתנשמת מטיפוס לקומה השלישית בה גרנו, מתנצלת על האיחור ופורקת ברוב טקס את מלאי הלקים. מול עינינו הבוחנות הייתה מתגאה ברכש החדש ובאיטיות תוך כדי הבנת קודש השעה חיטאה את מכשירי הפדיקור. כמשך היכרותנו את פ’ כך התארכה שעת הטיפול, שכן הוא לווה בסיפורי משפחתה וחוויותיה מגזרת פולניה. החברות התהדקה ונמשכה כעשור. שותפותי למסיבה עזבו אחת אחת ובאין רואה נותרנו פ’, אני וסיפוריה. כל בקשות חברותי להצטרף למכונים שנפתחו וצצו כפטריות עלו בתוהו. אני סיציליאנית והרכב מנצח לא מחליפים. כשנפרדו דרכנו חשבתי לקרוץ לכיוונים אחרים אבל מאמר ‘מדעי’ שקראתי הפיח בי רוח חדשה. שם נאמר שככל שמשייפים יותר כך העור מתייבש יותר. לא בדקתי את המקורות. החלטתי ללכת על הקונצפט הטבעי. רק כשהעורכת הביעה תחינה והפצירה בי ללכת להתנסות במכון יופי הבנתי שאין מנוס. הגיעה השעה.
התייצבתי להתנסות בבוטיק היופי ‘לה סטרדה’. הפינוק על כיסאות המסאז’ היה אות לבאות. שתי מטפלות עטו עלי. זו בידיים והשנייה ברגליים. אמבטיה נעימה במי סבון והחל הטיפול. אני אומרת טיפול כי אין בינו ובין הפדיקור שהכרתי דבר משותף למעט השם. הרגליים עברו פינוק מושלם כולל פילינג, מסאז’ רפלקסולוגי, שיוף שימון וכמובן מריחת לק מקצועית (ידעתם שגם על הציפורניים מורחים בסיס לפני מריחה ולא רק לפני המייקאפ על הפנים?). ציפורני הידיים עברו שיוף והחלקה לפני מריחת הלק. כל הניסיונות של המטפלות המסורות להוסיף לי צבע, פרנץ’ ומה לא נענו בסירוב. בכל זאת נאמנות. נשארתי עם צבעי הלקים שפ’ הייתה מציעה לי. המילים כמו בנייה, מילוי, ג’ל וכו’ עלו ברקע מכסאות הנשים שטופלו לצדי והוסברו לי על יד המטפלות המשתאות. יצאתי מצוידת בכפכפים כדי לשמור על המראה המטופח תוך הבטחה לעצמי לבחון מקרוב את מילון המושגים החדש שרכשתי. בואו נחזיק אצבעות.
בוטיק היופי La Strada- מרכז טיפולים חדש /מאוריציו ויטלה 9, סביוני רמת אביב, תל אביב.
