סיפור גבורה מלחמתי אמיתי הוא תסריט מעולה לסרט שקלינט איסטווד, הבמאי, שהפך אותו לשובר קופות. בסוף השבוע האחרון הסרט שבר שיאי קופה וגרף כ- 100 מיליון דולר והוא מועמד בשש קטגוריות לאוסקר הנוצץ. ‘הסרט הטוב של השנה’ היללו המבקרים בעיתונות האמריקאית.
‘צלף אמריקאי’, הוא נקודת המבט של קלינט איסטווד על החיילים האמריקאים בעיראק ובאפגניסטן שהם הבחורים הטובים שחייבים להגן על עצמם מפני ‘פראי האדם’ בכל פינה. ככה אנחנו הצופים נמשכים אל תוך המלחמה הבלתי נגמרת שמצטלמת נפלא כמו כל מלחמה. בסצינת הפתיחה נמצא הגיבור, כריס קייל, ברדלי קופר, על גג בנין כשעינו מכוונת הישר לכוונת רובה הצלפים, למטרה קטלנית של אמא וילד. אצבעו מזיעה על ההדק, פניו מעוותות והמטרה מכוונת. אישה ובנה מחזיקים משהו, האם זה רימון? כגישת הנחתים. מה צריך לעשות קייל? מה היית אתה עושה? הדרמה נמשכת, המלחמה החדשה בירי צלפים היא לא ערמומית, היא אמיתית. כשהאמא תעביר את הפצצה לילד זאת אלפית השנייה שבה מוחו של הצלף מעבד החלטה של חיים או מוות. הצופה עלול להסס, אבל קייל הורג.
אלו היו שני ההרוגים הראשונים מתוך למעלה מ- 160 של כריס קייל הצלף הקטלני ביותר בהיסטוריה הצבאית של ארצות הברית. כריס שהה בעיראק 2040 ימים שהם כשש שנים ונחשב למיתוס הצלף של חיל הנחתים. ‘זו היה חובתי לירות, ואני לא מתחרט שעל זה. אני רק מצטער שלא הרגתי יותר והייתי מציל חברים שלי’. הוא כתב באוטוביוגרפיה שלו. כריס קייל לא היה קדוש, כפי שספרו מבהיר. הוא היה קאובוי טקסני שלמד מאביו משמעת קשוחה ומצא את המשמעות לחייו הריקנים מתוכן בעיראק. אבא שלו לימד אותו שאנשים נפרדים לשלוש קטגוריות – כבשים, זאבים וכלבי רועים. קייל ראה את עצמו כרועה, שמירת הכבשים מהזאבים ובהמשך שמירת אמריקה בטוחה למשפחתו ולאזרחים בכלל.
איסטווד והתסריטאי ג’ייסון הול, שאני מניחה שיש להם מה לומר לגבי המלחמה בעיראק, החליטו להציג את נקודט המבט רק מההבט האמריקאי. הסיפור שהם בוחרים לספר הוא חזק ולא מניח לך הצופה לרגע. ‘צלף אמריקאי’ אינו מעוניין בצד השני העיראקי. אז יש סיפור מעולה שהוא רק אחד: זה של הבחורים האמריקנים שחייבים להגן על עצמם והאחד על השני נגד העיראקים הערמומיים המנסים להרוג אותם בכל צעד ושעל. זה הרבה יותר מהסרט זוכה האוסקר ‘מטען הכאב’, של קתרין ביגלו, הדרמה של המומחים האמריקאים לסילוק פצצות בעיראק.
אחת מנקודות המתח בסרט היא דרך דמות מורכבת, צלף ברמה אולימפית בצד העירקי הידוע כמוסטפה (סמי שייח). המצוד אחר מוסטפה מוסיף לנרטיב של הסרט קטעי מתח מצויינים כאשר הנחתים מתפרצים לבתים ועל הגגות יושב הצלף העיראקי וצולף ללא הכרה. קייל לא מוותר למוסטפה ובסבלנות עיקשת במרחק לא מתקבל על הדעת הוא רואה אותו דרך הכוונת והמטרה מסומנת.
איסטווד שואף להוסיף עוד עומק לסרט על ידי הצגת המחיר הרגשי וחובתו של קייל לאשתו תיא, סיינה מילר וילדיהם הקטנים. בכל פעם כשהוא מגיע הביתה לכמה ימים הוא לא מספר על מעשיו ותחושותיו. ליבו וחייו מתנהלים בעיראק. ‘גם כשאתה כאן, אתה לא כאן’, תיא המודאגת אומרת לו. ב’צלף אמריקאי’, איסטווד מצליח לביים סרט מלחמתי ורגשי. בנוסף למלחמה שכוללת סצינות שנראות כאילו צולמו בזמן אמת מתווסף המימד הנפשי בסצינות בהן קייל מנסה להתמודד עם נפשו המיוסרת. את הפוסט טראומה שלו הוא דוחה בשאט נפש. שלוש תמונות נחרטות בסופו של הסרט. קייל יוצא מביתו, תחילת מסע ההלוויה שלו והמעבר לחומרי ארכיון בהם נראים אנשים ברחבי ארה״ב מצדיעים למיתוס החייל האמריקאי. הפחד הגרוע מכל של צלף כשהוא נעלם מעבר למלחמה.
׳צלף אמריקאי׳ / סרטו של קלינט איסטווד /החל מיום חמישי בבתי הקולנוע.
