החשמל נפל בחדרי מערכת ‘פרימדונה’ אז הדלקנו מדורה במרכז כדי להתחמם. הוצאנו מייל בתפוצה שקורא – ‘הצילו’, אבל הוא לא עבר, שיט! איכשהו המשורר רוני סומק שמע את זעקותינו (שנשמעו, באופן משונה, כמו החדש של ריאנה בכמה קולות) וכתב לנו על הסריגים של ‘קסטרו’. תודה. יש את זה ביותר מחמם? אחר כך הוא סימס לנו: תנסו להרים את השאלטר. וואוו, אור. איזה בלונד יצא לנו. הא, תודה רוני, המייל הגיע.
כל העולם מחליק על הקרח הרוסי. הטובים ביותר מקבלים על כך מדליות וצוחקים בפה המלא בשיניים הנוקשות מקור. התמונות מברלין מלאות במעילים היכולים לחמם דובים, אמריקה רועדת, וכאן אנחנו מעיזים להזיל דמעה על טמפרטורת חלום. מבט חטוף בארון מגלה שהמעילים כבדי המשקל ינוחו השנה על קולבם בארון או ילוו אותו, במקרה הטוב, לשדה התעופה לבדוק מה מצב הקרואסונים בחמש מעלות פריזאיות.
ולכן כמה נעים שאופנת החורף שלנו היא שדרוג קל לאופנת הסתיו, וכמה יפה עוד יותר שעל קולבי ‘קסטרו’ תלויים השנה בגדים שרק יפארו לנו בקלילות את הצורה. אני מתכוון לחולצת-מעיל העונה לשם ‘סקובה’ או לאריג ‘קרדיגן מלאנז’ ובעיקר לסריג דק רב יופי ששמו הוא לא פחות מאשר ‘מלאנז מרוסס’.
ברגע הראשון נראים השמות האלה מועתקים משלטים של גן חיות טרופי, וברגע השני מתחשק לצטט לכבודם שיר שכתב משה אבן עזרא, משורר עברי מימי הביניים. הוא תיאר גן פורח בדוגמאות מעולם הלבוש וכותנות הפסים שלו או מעיל
התשבץ הם מטאפורה שובבה ל’מלאנז מרוסס’:
כָּתְנוֹת פַּסִּים / לָבַש הַגָּן / וּכְסוּת רִקְמָה / מִדֵּי דִשְׁאוֹ
וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ / עָטָה כָל עֵץ / וּלְכָל עַיִן / הֶרְאָה פִלְאוֹ
כָּל צִיץ חָדָשׁ / לִזְמָן חֻדַּשׁ / יָצָא שׂחֵק / לִקְרַאת בּוֹאוֹ
אַךְ לִפְנֵיהֶם / שׁוֹשָׁן עָבַר / מֶלֶךְ כִּי עָל / הוּרַם כִּסְאוֹ
5 יָצָא מִבֵּין / מִשְׁמַר עָלָיו / וַיְשַׁנֶּה אֵת / בִּגְדֵי כִלְאוֹ
מִי לֹא יִשְׁתֶּה / יֵינוֹ עָלָיו / הָאִישׁ הַהוּא / יִשָּׂא חֶטְאוֹ.
את הסריגים של ‘קסטרו’ ניתן להשיג בחנויות הרשת ברחבי הארץ
