את הדמות של קוקטית מאיירת שירה ברזילי מאז שהיא זוכרת את עצמה עד שיום אחד היא גם שמה לב אליה. לאחר שפתחה בלוג, סיקרה שבועות אופנה ושיתפה פעולה עם לא מעט חברות מסחריות הגיעה הזמן לתערוכת יחיד שכולה קוקטית – בפשטותה ובאופייה אל מול דמותה של ברזילי עצמה
היא תמיד קצת שונה, משונה, לא סימטרית ולעולם לא דומה לקודמתה – אופנתית, אומנותית ומתוקתקת, זוהי קוקטית (סלנג מצרפתית למישהי שהיא ללא רבב), דמות פיקטיבית שנוצרה ברגעים של זרימת תודעה מנוטרלת ממחשבה בתוך ראשה של מאיירת האופנה והאמנית,שירה ברזילי (35) עורכת גרפית של מגזין גו סטייל. כדמות אשר נוצרה על ידי ברזילי, הפכה קוקטית עם השנים לפאשניטסה מאוירת מוכרת ואהובה, פרסונה אופנתית אשר מייצגת את עצמה ושכיכבה בין היתר בשיתופי פעולה מסחריים עם מותגים כגון: H&M ישראל ונעלי בן סימון, רוברטו קוואלי, סודה סטרים וקניון FASHION TLV, בהפקות אופנה בארץ ובעולם ושמה הפך לשם של מותג הקעקועים הזמניים המצליח של ברזילי. אחרי כל העשייה המרובה הזו, בשנים האחרונות בהם קיימה דו שיח מתמיד עם עולם האופנה על כל גווניו, הגיע העת של קוקטית לתערוכת יחיד ראשונה (פתיחה: מחר 21:00) מרגשת, נטולת מחוייבות, או אג’נדה, בפשטותה ובאופייה הייחודי אל מול דמותה של ברזילי עצמה.

איך נולדה התערוכה? ספרי לי על התהליך של עבודה על תערוכה?
‘התערוכה נולדה מתוך רצף שיחות שלי עם האוצרת, מרינה פוזנר. דיברנו על אופנה, יצירה ותהליך. הראיתי לה את גוף העבודות שלי והיא כל הזמן נמשכה לדמותה הגולמית של קוקטית , זו שיצאה מתוך שרבוטים אקראיים במהלך שיחת טלפון עם חברה. הדו שיח הפך להיות סביב היותה מוזה שמגיחה מתי שבא לה ולא קשורה אלי בכלל. אני רק היד שגורמת לה להתהוות. יש לה לחלוטין חיים משלה. בדרך כלל כשאני עובדת על פרויקט , יש לי לקוחות וצרכים מסחריים ואני מבינה מה מצופה ממני ומתאימה את עצמי. אבל הפעם , לקראת התערוכה, הייתי לחלוטין עצמאית להיות אני. כמו להתפשט ולבהות בעצמך מול הראי. החשיפה במלוא הדרתה. פתאום רואים משהו שלא כל כך אוהבים, שניסית לכסות. אבל אי אפשר הכל שם. במהלך התהליך הצלחתי להתגבר על מחסומים שהיו לי לגבי עצמי. לדוגמא, אני בדרך כלל מאיירת דיגיטלית. יש לי מסך וואקום גאוני, יש לי אייפד נהדר, אני כל כולי ממחושבת. אבל פתאום, בגלל התערוכה, התחלתי להתעסק עם דיו ונייר. גם צבעי מים וגואש, ואפילו טושים נכנסו למשוואה. מצאתי את עצמי נכנסת לחנויות כלי אמנות כל יום וקונה עוד ועוד דפים ויושבת לילות שלמים ומציירת. והתאהבתי. טכניקות שפיתחתי שנים נזנחו לטובת רישום יותר אינטואיטיבי, ואני חושבת שזה היטיב עמי’.

התערוכה תוצג בחלל של מתחם ‘קן הקוקיה’ (כל-בו לתרבות, אמנות בילוי וקולינריה בלב שוק הפשפשים ביפו) והיא למעשה הצצה אל חדר סקיצות ויצירה גולמית של מאיירת אופנה, בו הסביבה משליכה על תהליך יצירה שנוצר דרך התת מודע – שירבוטים, סקיצות וקשקושים שנוצרים בתהליך אינטואיטיבי ללא הפרעות של המוח והמחשבות, יצירתה של מוזה, כשקט שנוצר בתוך הרעש, רק שהפעם היצירה הפכה למעוררת השראה בעצמה. ב – 18 לספטמבר ברזילי תקיים סדנת איורי אופנה ותחשוף את סודותיה מתוך הסטודיו לציור. ‘מה שעניין אותי אצל שירה זה למעשה להראות את הצד האותנטי של קוקטית, אם זה לדבר על תהליך של מעצבת אופנה ומאיירת שעובדת עבור לקוח לעומת קוקטית שעובדת עבור עצמה. מה שקורה בסופו של התהליך זה ששירה חייבת להיות בסביבה שבה היא מתנתקת מכל עשייה מניחה את דפי הסקיצות הטושים והצבעים ורק בשיחה אקראית בטלפון היא מצליחה להיות ללא שליטה וזה מה שהתערוכה מנסה להראות אילו תנאי עבודה ברזילי צריכה על מנת ליצור’ – אומרת האוצרת, מרינה פוזנר

למי היית רוצה לאייר?
‘אחרי שהקמתי את התערוכה, פתאום הסתכלתי על הקיר וראיתי ליין של מצעים. לא יעזור עם כל הזיקה לאמנות, יש לי ראש מסחרי. ישר חושבת איך לייצר, למי להציע שיתוף פעולה. אני אוהבת להפוך דברים למוצרים , שאנשים יוכלו להשתשמש ולהינות. אחד הדברים שהכי אהבתי בהתעסקות עם הקעקועים הזמניים שלי זה הפרקטיות שיש בהם. זה שמיש. חוצמזה, הייתי מאוד רוצה שמארק ג’ייקובס יציע לקוקטית להיות פרזנטורית שלו לליין חורף הבא’.
איך היית רוצה שקוקטית תתפתח הלאה?
‘נראה לי שהיא יודעת יותר טוב ממני. אני רק צריכה להישאר קשובה אליה ונהיה בסדר’.



התערוכה תוצג ב’קן הקוקיה’, נועם 3, יפו | פתיחה: 09.09.2017 21:00, נעילה: 23.09.2017