Spread the love

אביה בן דוד הלכה לחפש מיטה זוגית שתזמן לה, כך אמרו הקלפים, אהבה חדשה וחזרה עם סיפור חייו הקסום של אופיר ליבר, המייסד של ‘רהיטי דורון’

‘אבא שלי עלה לארץ בגיל 14 במסגרת עליית הנוער מרומניה. בארץ הוא נקלט בקיבוץ הזורע, סבא שלי, שאימץ את אבי, הקים את הנגרייה בקיבוץ וכך הגיע לתחום הנגרות והתאהב בו’. מספר אופיר ליבר, בן 54, הבעלים של ‘רהיטי דורון’. טיפוס מרתק האיש הזה שהיה ליזם כבר בגיל 14. והמעשה שהיה כך היה – כשראה שבני גילו בוהים בחלון הראווה בחנות סקייטבורדים בעוד בן עשירים היה נכנס ובודק, בוחר ומרכיב לו סקטבורד חלומי פנה אופיר לאביו הנגר בשאלה איך לייצר את המשטח בזול ואפילו לשפר את האיכות. קולגה של האב, בעל נגרייה, שהתלהב גם הוא מהמיזם ייצר לו את הקרשים בזול וביקש תשלום רק אחרי המכירה. זאת הייתה הצלחה ומכאן החלום מתחיל.

האם היה חשוב לאביך שתמשיך את דרכו?

כן, כל פעם שהזדמן, כשהייתי קטן אם ראינו איזו מכונה או כלי נגרות, הוא הסביר לי והראה לי מה הוא עושה, לפעמים היה מספר על הדור הקודם של מכונה כזו ומה השיפור והשכלול שלה. כך גם לגבי רהיטים, עצים וכדומה. באופן כללי הוא היה מאוד קשוח ודרש הרבה מעצמו ומהסביבה, עובדים תחתיו העריצו אותו והיו ממש מכורים למילה טובה ממנו, הם היו מאושרים אם היה משבח אותם על משהו. הוא מאוד העריך ‘בעל מקצוע’ בכל נושא שהוא, לפעמים היה אומר על מישהו בהערצה “אתה רואה זה בעל מקצוע, מיד אפשר להבחין כשמישהו הוא מאסטר במה שהוא עושה”. אחד הדברים המפתיעים היה שתמיד אמר “אני לא מצפה שתביא תעודה של 9-10, מי שמביא תעודות כאלו עלול לפספס הרבה דברים אחרים, תעסוק במגוון דברים ותמצא מה אתה אוהב” מצד שני היה לו קשה שלא להראות כמה הוא התלהב מלימוד, לא פעם הוא אמר: “כשהייתי קטן במלחמה החלום שלי היה ללמוד, כשהגעתי לקיבוץ והתחלנו ללמוד, לא היה מאושר ממני”.

ובמבט לאחור?

היום מפרספקטיבה של מאמן אני יכול לראות שהיתה בו ניגודיות שחצתה אותו לשניים, מצד אחד הוא ידע איך להעצים, ללמד ולהגדיל את הילדים והעובדים שלו מצד שני לא תמיד היתה לו הסבלנות והוא היה פתאום מתפוצץ בצעקות על כל דבר שעשו בצורה מטופשת בעיניו.

האם התנסית בעבודה פרקטית בנגריה בצעירותך?

כן, ראשית, תמיד היו לי, לנו פרויקטים בבית: בניית מחסן, בית על העץ, מסלולי קפיצה עם אופניים, גן ילדים לאמי הגננת, חדר לי וחדר לאחי בעליית גג, עגלות עץ עם גלגלים והגה וכדומה. אחר כך בגיל 16 בחופשים עבדתי ב”רים” כמלגזן וכמובן שהייתי מעורב גם בייצור והבנתי את תהליכי הייצור.

לאחר שניהל והיה בעלים של מספר בתי עסק ראה אופיר מודעה באינטרנט ‘למכירה חברה וותיקה ליצור ושיווק רהיטי ילדים’, הוא הגיע, בדק, האמין בפוטנציאל אבל לא היה בידו סכום הכסף הדרוש אז הוא נשאר לנהל את המפעל שהלך ושגשג ולבסוף הפך לבעליו. ובימים אלו פותחת ‘רהיטי דורון’ את סניף הדגל שלה בקונספט המשלב את כל הקטגוריות: חדרי ילדים, חדרי נוער, ארונות קיר, ארונות הזזה וכן המותג batio – המתמחה בארונות אמבטיה מעוצבים לחדרי הרחצה ולראשונה ישווקו גם מיטות זוגיות למבוגרים.

**אהבה שלא תלויה בדבר | צילום: אלעד גוטמן**

הניסיון המקצועי הראשון שלך היה יצור משטחים לסקייטבורדים איזה טיפים קיבלת מאבא שלך?

בעיקר בהיבט הטכני: איך בתהליך הייצור נוכל להשפיע על הגמישות על חשבון החוזק והסכנה שישבר או איך מכופפים את החלק האחורי של המשטח.

האם בשל הפופולריות שלהם כיום עלה בדעתך לחזור ולייצר אותם?

לא, אני במקום אחר.

מה הביא אותך להיכנס לתחום של יצור תעשייתי?

הייתי בכל תחנה אפשרית בשרשרת האספקה בתחום הריהוט עסקתי כל פעם בחוליה אחרת: הייתי יצרן של ספות וכורסאות מכרתי לחנויות וייצאתי ליבואנים בחו”ל, היתה לי חנות רהיטים, קניתי מיצרנים ויבואנים ומכרתי לצרכן, הייתי יבואן קניתי מיצרנים בחו”ל והפצתי לחנויות רהיטים ועשה זאת בעצמך, הייתי יבואן שמכר ישירות לצרכן באמצעות קטלוגים וכל פעם הרגשתי שאני מוגבל על ידי החוליות שלפני או החוליות שאחרי, כשהגעתי לדורון הלהיבה אותי האפשרות שאוכל לייבא חומרי גלם, לייצר, למכור ישירות לצרכן הסופי באמצעות הסניפים שלי ולא להיות תלוי בגורמים אחרים שרמת העסק שלהם תשפיע על שלי.

קניית או הקמת מפעל דורש הון ראשוני ואילו אתה בחרת במסלול יותר מאתגר איך הגעת לרעיון וכמה סיכוי חשבת, בשעתו, שיהיה לך?

ראשית זה סוג של מחזור, מחזור עסק, עמדו לזרוק לפח עסק שאפשר לשפץ ולהשתמש בו, לא חבל? שנית, לא היתה לי ברירה שכן לא היה לי כסף לבנות מפעל חדש ולאחר שבדקתי את החברה וראיתי את מה שיש בה ואת המון הכשלים הנובעים מניהול לא נכון, ידעתי שיש לי את הידע “להפוך” את כל הדברים הלא נכונים שעושים שם, לתרום לחברה ולשפר אותה מאוד.

ומה מייחד את רהיטי דורון ביחס למתחרים?

רצון כן לעשות את הדברים נכון תוך התחשבות בצרכים והרצונות של כל גורם מעורב לרבות עובדים, לקוחות, ספקים, מוסדות, סביבה ובעלים.

המעורבות האישית שלך מזכירה קצת מאבקים חברתיים, מאיפה הנכונות או האידאולוגיה?

לצאת לתחרות: הזדמן לי לבקר בהרבה עסקים שבניהולם הכושל אמללו הרבה אנשים, תמיד הייתי ביקורתי וכיסחתי מנהלים כאלו שעושים רע ליקום ולא חשובה דרגתם או ייחוסם, האירוע הכי משמעותי שאני זוכר הותיר אצלי טראומה מההבנה עד כמה רע אפשר לעשות תוך ניהול עסק: בשנת 1991 הייתי אורח למשך שבוע בקונצרן רהיטים מהעיר בקו שבמדינת אזרביז’ן, בחנתי את האפשרות לייצר שם רהיטים וליצא לארה”ב, בקונצרן שהיה עצום בגודלו עבדו כ-10,000 איש, התפוקה שלהם היתה לדעתי כשל מאה עובדים והבזבוז והזלזול חגגו, הניהול שנעשה על ידי מנהלים מכובדים ומקורבים לממשל יכול היה, בניהול נכון, להאכיל את כל בקו הענייה והרעבה על חצי מיליון תושביה, אך לא הצליח לפרנס אפילו את עובדיה. הרבה מהם היו גדועי גפיים ותאונות עבודה היו שם דבר שבשגרה.

אני מבינה שלא עמדת מנגד

כשאמרתי להם את דעתי בישיבה רבת משתתפים וביניהם מנהלים ופוליטיקאים במחשבה תמימה שאם רק אצביע להם על כשלים עיקריים הם בשמחה יודו לי וישנו וישפרו, אך לא כך התקבלו עצותיי, בסופו של דבר היה צריך להבריח אותי מאזרביג’ן תוך חשש לחיי, אגב זה היה שיעור בו למדתי שאין זה מספיק להיות צודק ולהבין את הכשלים בעסק, צריך גם להיות חכם ולדעת איך להעביר את השינויים הנדרשים.