פיקאסו אמר פעם ‘למה להניח שני צבעים אחד ליד השני על בד? למה לשיר? מישהו יכול באמת להסביר מדוע? לא. מאותה סיבה אי אפשר ללמד איך לצייר’. ראלף וולדו אמרסון כתב ‘הטבע תמיד לובש את צבעי הרוח’. ניאון הוא הצבע שמרכיב את הדימוי של עיר, כפי שהוא היה ואולי עדיין מסמל אולי את הדמיון בנוגע לעתיד.
עצם חווייתו כבעל גוון זרחני שמרחיק את עצמו מהטבע. ניאון התגלה יחד עם עוד שלושה אלמנטים חדשים בסוף המאה ה – 19 על ידי שני כימאים בריטיים. למרות שיש כמויות גדולות ממנו בחלל, הוא נמצא בכמויות נמוכות יחסית על כדור הארץ, ועובדה זו הופכת אותו גם ליקר יחסית.
הצבע המקורי שלו – אדום בוהק, הפך אותו די מהר לכלי בשירות הפרסום, ובפרט כאמצעי להבליט שלטי חוצות. משלב זה הוא הפך לסוג של סמל, גם של שיווק (בדומה אולי לגליל המסתובב שסימן בעבר חנויות של ספרים) וגם של סוג מראה עתידני ע”ע סרטים כגון ‘טרון’ ו’בלייד ראנר’. אפשר גם לראות בסרט של קופולה ‘אחד מהלב’ מעין בית קברות לתפאורות של סרטים.
‘אחד מהלב’ שהוביל את הבמאי לעוד פשיטת רגל מראה על צד נוסף בניאון, זה שמייצג מעין זיוף, משהו שאמור להראות גדול מהחיים, אך הוא למעשה נועד רק לבריאת אשליה.
בשנות השמונים גווני הניאון הזוהרים היוו חלק בלתי נפרד מעולם האופנה. סוג שימוש זה גם היה נפוץ בקרב כוכבי האמנות הבריטיים של שנות התשעים כמו טרייסי אמין שהשתמשו בשלטי ניאון כדי להעביר מסרים אישיים שסתרו מעט את הפורמט או במקביל שהעלו את חייהם האישיים לדרגת פרסומת. גם אם יוחלף במנורות לד, הוא יישאר לנצח סמל תרבותי רב משמעות.
צילום: שרון ב.ה/איפור ושיער: לימור חייל ל’קוקטה’/סטיילינג: שני סבן/ע. צלם: יפית סודאי בן ציון/עריכה טכנית: ינון דנון/תאורה ועריכת וודאו: איל סיבי/דוגמנית: ola ל’יולי’.
כובעים: אננס, טורבן פרח, קשת תפוזים: תמי בר-לב/כובע ים פרחים: אוסף פרטי/כובע פרחים וציפור: שני ואליהו סבן
מ ק ס י ם ….
כל מי שעסק בהפקה זו מוכשר מאוד,ולראיה התוצאה המדהימה.
הפקה יפהפייה עם הרבה כישרון
מאד מקצועי
כה לחי!
איני מבין בהפקות, באופנה אך אני מבחין היטב ביופי וכשרון…
ו…איזה צ ל ו מ י םםםםםםםם