אנחנו ב’פרימדונה’ אוהבים מיזנטרופים, בעיקר כשהם יצירתיים, הכי טוב אם מדובר במשוררים והמושלם מכל הוא אלו שמכתיבים את ‘אהבת האדם’ שלהם על אחרים ולכן אנו ממש רוצים את עדו אנג’ל על שיריו הנוראים והנפלאים. תארזו לנו אחד. תודה.
ממש בקרוב עומד לצאת ספר שירה חדש לעידו אנג’ל, אשר מוכר לחלק נרחב יותר של תושבי תל אביב, המתעסקים או מתנסים בכתיבה, כבעלים של ‘המיזנטרופ’, שהוא מעין בית קפה לאנשים שרוצים לעבוד ולא מעוניינים באינטראקציה עם העולם החיצון, שכוללת על פי רוב רעש לא מבוטל ועודף מידע שעשוי להיות טורדני.
הספר שהוצאתו נעשתה באמצעות פרויקט kikstart – (גיוס כספים מראש דרך מכירה מוקדמת) מגיע בתזמון משונה, אל תוך תקופה משונה בספרות, בשירה, בכל מה שקשור לדפוס. יש בו גורמים חדשניים הרבה מעבר לשיטת הגיוס התקציב להוצאה ומצד שני הוא גם מתכתב בצורה מאוד מעניינת עם ספרי השירה שיצאו בישראל בשנות השישים. גם כאן יש גורמים שונים, האחד הוא חזותי ונובע מהעובדה שכל הספר מקושט באיורים או רישומים מצוינים של אמיר גניסלב. בעבר הצירוף הזה בין אמנות חזותית ושירה היה הרבה יותר מיידי ונפוץ.
המקום השני שבו הספר מתכתב עם תקופה זו היא העיסוק עצמו בשירה, שנראה כמו הקו המרכזי ביצירה הקסומה הזו. המבנים והאורכים של השירים משתנים. יש קטעי שירה בפרוזה לצד שירים שמשתמשים במבנים שהם אמנם לא קלאסיים אבל קרובים יותר אליהם. כך שמי שהספר יכול להגיע אליו חוצה בהחלט את הקהל המצומצם של אוהבי השירה. יש בו משהו מדויק ורענן כאילו ויש קו שקוף שמדלג מעל הנסיבות החברתיות, הכלכליות וכל היתר וממשיך ממקום מסוים מלפני מספר עשורים. הוא מצליח להבהיר למה ליריקה כל כך קשורה לקיום שלנו למרות ובגלל הכל.
