איש הקולנוע האגדי, שיש קולר, מדווח מפסטיבל הסרטים ה – 73 בונציה. החגיגות נמשכות והכתובת היא, כמו תמיד, על הקיר
מדי שנה מעניקים, בפסטיבל הסרטים בונציה, פסלון ‘אריה זהב’ אחד, כפרס מפעל חיים לאגדה או לאישיות קולנועית שתרמה לאמנות השביעית. מהשנה הוחלט לחלק שני פסלונים. אחד לבמאי או למפיק והשני לאישיות בעלת הישגים בעולם המשחק. שחקנית או שחקן. השנה הגיע תורם של הכוכב הצרפתי ז’אן פול בלמונדו והבמאי הפולני ייז’י סקולימובסקי. בלמונדו, בנו של פסל צרפתי ידוע, התפרסם ברחבי תבל כאייקון בינלאומי וכיכב בעשרות סרטים ביניהם ‘הגנב מפאריס’, ‘אשה היא אשה’, ‘פיירו המשוגע’, ‘סטאווסקי’, ‘בורסלינו’, לצד אלן דילון וכמובן בסרט שפרסם אותו ברחבי תבל: ‘עד כלות הנשימה’, סרטו הידוע של הבמאי ז’אן לוק גודאר שם שיחק לצדה של השחקנית ג’י סיברג.
סרט שהיה אחד ממבשרי ‘הגל החדש’. אחריו, ככדור שלג, הגיחו לבתי הקולנוע ברחבי העולם עשרות סרטים בהם כיכב תחת שרביטם של בכירי הבמאים, לצדן של כוכבות הקולנוע היפהפיות והלוהטות של התקופה, בעיקר מרחבי אירופה. בלמונדו פחוס האף, מהאגרופים שחטף כמתאגרף לפני פריצת הקריירה הקולנועית המטאורית שלו, כבש את הקהל ללא עוררין, בעיקר את הצופות והכל בחיוך, ויטאליות ושארם צרפתי בלתי מוגבל. תזכירו שם של כוכבת, בלמונדו היה לצידה.
בקריירה הקולנועית שלו התגלה גם כמפיק ממולח של 25 סרטים. חוץ מפשעונים וקומדיות החליט להוכיח למבקרים ולצופים כי הוא לא רק כוכב, אלא אף שחקן של ממש וגילם תפקידים דרמאטיים כסיראנו דה-ברזארק, בבימויו של רוברט חוסיין. השנה האחרונה ששיחק בסרט היתה 2009. בלמונדו מולטי-מיליונר, כיום קשיש בן – 84 הגיע מפריס לונציה לקבל את פסלון הזהב שלו ולזכות בעוד כמה דקות תהילה ארוכות של מחיאות כפיים סוערות. אך מה כואב היה לצפות בכוכב העבר, שעתה, בשל אירוע מוחי שעבר, בקושי עומד על רגליו, מתקשה מאד מאד לדבר ולעלות לבמה, מדדה בעזרת קביים ונתמך בידי שני גברים חסונים. סופי מארסו, הכוכבת הצרפתייה היפיפייה, שהגיעה עמו במיוחד מפאריס כדי להעניק לו את הפרס, בונציה, האירה במקצת את אווירת הצער ששררה בעת שנערך הטקס ב’ארמון הקולנוע’ שבלידו.
בלמונדו הנרגש הזיל דמעות ועמו רבים מהצופים. ייז’י סקולימובסקי נולד בלודז’ בשנת – 38. תעשו חשבון גם הוא לא ילד. במאי, תסריטאי, שחקן מפיק וצייר. כתב בשנת -,1962 עם חברו, הפולני, רומן פולנסקי ,את התסריט ובעיקר את הדיאלוגים של ‘סכין במים’. הסרט זכה בפרסים אין-סוף ושבנה לפולנסקי קריירה בינלאומית. סקולימובסקי שיחק ב-26 סרטים, כתב 26 תסריטים, לסרטים שהופקו, ביים 23 סרטים בפולין, בלגיה, בריטניה וארה”ב והפיק 7 סרטים. סרטו ‘הצעקה’ עם אלן בייטס, זוסאנה יורק וג’ון הארט הזניק את הקריירה שלו כבמאי, אחרי זכייתו בשנת -1978 בפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל קאן. לאחר שנים רבות בהן עסק בציור שב לאחרונה לפולין ואל הקולנוע. סרטיו ‘ארבע לילות עם אנה’ ו’11 דקות’ הוקרנו לא מכבר בישראל. מי שהגיע במיוחד מלונדון לבמת ארמון הפסטיבל בוונציה, להעניק לו מול המצלמות והצופים את הפרס, הוא חברו האנגלי ג’רמי איירונס, שכיכב בסרטיו ‘מסע בזמן’ ,סרטו של ‘טרי’, כפי שמכונה הבמאי טארנס מאליק בפי חסידיו הוא סרט תעודה, למעשה שני סרטים: גרסה א’ של 90 דקות וגרסה ב’ ארוכה יותר. בגרסה הקצרה מקריינת השחקנית קייט בלאנשט ובארוכה נשמע ברקע קולו של אחד האנשים ששמו את הכסף, לא פחות ולא יותר האדון בראד פיט. כמו עם וודי אלן שכולם מוכנים להשתתף אצלו בסרט, גם תמורת תשלום זעום, כך גם עם ‘טרי’. הרבה מאד כוכבים משתוקקים להשתופף לצדו. הכל למען הרזומה. סרט שהוא למעשה שני סרטים אינו סרט מושלם, בלשון המעטה, הן אפשר לחלקו גם לעשרה פרקים קצרים וכ”ו. על-כל-פנים- בהקרנה בה נכחתי צפיתי בשיירה של אנשים היוצאים החוצה מהאולם בו הוקרן הסרט אל מזג האוויר הפנטסטי של הלידו של ונציה. לאיש לא היה אכפת מדברי הקריינות הילדותיים והכאילו ‘עמוקים’ של היוצר החמקן. כל כמה דקות נשמעה בלאנשט שואלת ‘אמא’ מה היה? ‘אמא’ מה יהיה וכ”ו וכ”ו וכ”ו. ‘אמא’, ‘אמא’, ‘אמא’. הקריינות הפלצנית עלתה לצופים על העצבים כשברקע מוקרנים קטעים שצולמו במיוחד, על ידיהגאון בעיני עצמו או בקטעים שנרכשו מארכיונים שונים ברחבי תבל בהם נראים, בעיקר הרי געש גועשים בלבה לוהטת ורותחת הניתזת לכל עבר וכן, מה שכלל לא מפתיע: חיילי משמר גבול ישראליים במדי הזית המוכרים כשהם מכים פלסטינים על אם הדרך ורב מזוקן העורך טקס נישואים פגאני מול המצלמות. אכן מסע בזמן.
שמעתי מבקר סרטים מדופלם מניו-יורק חולף לידי ולוחש לקולגה שלו: ‘המלך הוא עירום!’ – ‘למה מר מאליק לא הגיע למסיבת העיתונאים?’ שאלה כתבת בכירה של הטלוויזיה האיטלקית את המנחה ואת שני מפיקי הסרט הבלתי אטרקטיביים סיבה לכך שאולם העיתונות היה הפעם ריק לעומת פעמים קודמות שהעיתונאים ממש נדבקו לקירות מחוסר מקום במסיבת עיתונאים עם מל גיבסון או נאטלי פורטמן, למשל. ההתפתלויות לא עזרו לשניים – טרי לא נראה בשטח . כמו בפסטיבלים אחרים בהם הוקרנו סרטיו אחר כבוד, מפוקפק, הביקורות היו איומות. מרבית המבקרים מרחבי תבל העניקו לסרטו 2 כוכבים בלבד. בינתיים מי שזוכה במשאל הכוכבים של הביקורת הבינלאומית ביותר הוא ‘לה לה לנד’, סרט הפתיחה, עם ראין גוסלינג בבימויו של דאמיאן קאזלה.
נא לקחת בחשבון שאין קורלציה בין העיתונות לחבר השופטים הבינלאומי, בראשות סאם מנדס. כמו שבישראל, בתחרות פרסי אופיר אחד הסרטים המועמדים זוכה ב-13 מועמדויות, ב-13 קטגוריות ובסופו של טקס חלוקת הפרסים באשדוד, מסתבר שלא זכה אפילו בפסלון זהב אופיר אחד ויחיד. אז, כאמור, הנהלת הפסטיבל החליטה לאות סולידאריות עם קורבנות רעידת האדמה שפקדה את איטליה, לא לקיים מסיבת-פתיחה חגיגית. מאז, חברים וחברות חלפו כשנות דור. היין והשמפניה זורמים וכל משלחת מקיימת מסיבות מפוארות אליהן משתוקקים הרעבים והצמאים להיכנס בכל מחיר ולא כדי לראות ולהיראות. עיתונאי קוריאני סוחב אותי למסיבה של ארצו הדרומית המתקיימת באוהל ענק על חוף הים, פתאום אני מבחין כי המשתחווים בפניי בכניסה לאוהל הם לא אחרים משגריר קוריאה ועוזריו. באותה מסיבה הוצגו בפני השנוררים כוכביי הקולנוע הדרום -קוריאניים שסרטיהם הוקרנו בכל מסגרות הפסטיבל. לפתע מושך אותי בכנף חולצתי במאי צעיר, דווקא איטלקי בשם ג’ובאני פומו שביים בקוריאה סרט בן 17 דקות בשם ‘חדשות טובות’. הבמאי האמביציוזי משביע אותי לצפות בסרטו למחרת בבוקר. אני המוכר כ’מקיים הבטחות קולנועיות’ ידוע מתייצב בשעה -9:00 לצפות בסרטו של פומו. זהו סיפור על זוג צעיר במלון פשפשים, בו מגלה העלמה לגברבר שאיתה שהבדיקה שבידיה מוכיחה שהיא בהריון. הצעיר הסקפטי באבהותו העתידית לא נראה מאושר מהבשורה, הוא מנסה להתחפף מהסיפור ומנצל את המומנטום שחברתו נכנסת לאמבטיה. המים זורמים וזורמים. הגברבר שלנו מציץ לחדר האמבטיה ומבחין בהריונית המנומנמת במים ולידה בקבוקון כדורי שינה. הוא אינו עוצר את זרימת המים, יוצא לרחוב ואז – חבל על הזמן .כדאי שמנהלי בתי הספר לקולנוע בארץ יצפו בסרטון זה כדי שאולי ילמדו כיצד בפרוטות ובשני ימיי צילום עושים סרטון בן 17 דקות שמתקבל לפסטיבל בכיר כמו ונציה תופעות שאי-אפשר לצפות בהן בפסטיבלי סרטים מכובדים כ’קאן’, ‘ברלין’ או ‘סאן-סבסטיאן’, שכיחות בוונציה.
עם תום כל אחת ואחת ממסיבות העיתונאים הדחוסות לפתע פורצים עשרות עיתונאים אל עבר שולחן המרואיינים הארוך כשצילומים או דפי נייר בידיהם ברדיפה אחר אוטוגרפים. הכוכבים חותמים וחותמים, אך לפי השמועה הכוכב קווין ספייסי הפסיק לחלק אוטוגרפים אחרי שנודע לו כי הם מוצעים למכירה בסכומים גבוהים למדיי באתרי המכירות השונים. השאלה שאיש לא ענה לי עליה היא: האם המתפרצים אל עבר השולחן הם עיתונאים-מתחזים או שמא ציידי חתימות רודפי בצע-כסף. כמו ספייסי, כך נטלי פורטמן המככבת כאן בשני סרטים אינה מעניקה אוטוגרפים ומיד עם תום מסיבת העיתונאים פורצת אל אחורי הקלעים. באחד הסרטים היא ‘ג’קי, רעיית הנשיא הנרצח קנדי. סרט העשוי כהלכה, בעל הקפדה מדוי-יקת על עיצוב תקופתי, מכוניות, ביגוד, תסרוקות וכדומה.זהו סרטו הראשון דובר האנגלית של הבמאי הצ’יליאני פאבלו דארין שהופק באולפנים בפאריס, שם נבנה חלקו הפנימי של הבית הלבן. הסרט השני שהגב’ פורטמן מככבת בו, הפעם בצרפתית שוטפת, הינו ‘פלאנטריום’, לצידה של לילי-רוז דפ בתו בת ה-17 של ג’וני דפ, המזכירה בלי בדיקת די.אן.איי, כי היא אכן הינה יוצאת חלצייו. הביקורות כולן משבחות את הסרט ‘ג’קי’ בעוד שאת ‘פלאניטריום’, בבימויה של רבקה זלוטובסקי, הכל שחטו ללא רחם. כמו שאמר לי מבקר בריטי יהודי, השולט במקצת בשפת העבר – ‘חרא של סרט’.
הבמאי האיראני הגולה מוחסיין מאקמלבאף, המוכר אף במחוזותינו כמי ריצה מאסר בעינויים בכלא האיראני, ביים בשנת 1990 סרט שמעולם לא הוקרן וצונזר על ידי שלטונות המהפכה האיראנית אשר קבעו בשלב המקדמי לפני הפסילה הסופית כי יש לקצר את הסרט ב-27 דקות מכלל 100 דקותיו. כשפגשתי את מוחסיין בוונציה סיפר לי כי הצליח לאחרונה, בעזרת נאמניו, להבריח את הנגטיב המקורי של הסרט מהמעבדה ולאחר שיחזור העריכה המקורית יקרין את הסרט בפסטיבלים ברחביו העולם ואף הוסיף בקריצה קטנטונת, רמז, שהסרט יראה אור, באחד מהפסטיבלים הקרובים ואף בישראל. נחכה ונראה.
הבמאי אמיר קוסטוריצה הגיע לפסטיבל עם סרט חדש – ‘שביל החלב’ עליו עמל שלוש וחצי שנים ובו הוא גם מככב כשלצדו מוניקה בלוצ’י היפהפיה. בלוצ’י, למי שלא יודע, התגלתה בשעה שהייתה דוגמנית-צמרת והפכה לשחקנית בסרטי במאים מוערכים, ביניהם, פראנסיס פורד קופולה. בלוצ’י לא הפסיקה להחמיא לקוסטוריצה וציינה שהוא לא רק במאי, תסריטאי,שחקן ומוסיקאי מחונן אלא גם איש עסקים ממולח. אמירה זו מחקה במקצת את חיוכו של קוסטוריצה, שבעבר הלא רחוק, ניסה להפיק סרט בישראל וגורמי ההפקה המקומיים אינם מסתירים כי ההפקה לא יצאה לפועל ‘כי הוא רצה שכל הקופה תשאר אצלו בכיס ואנחנו נעבוד בחינם’.
הסרט עצמו עשויי כהלכה, עם הרבה תרנגולות, ברווזים, חמורים ובעלי חיים בכל פינה. ‘תן לחיות לאכול היטב והן יעשו מה שתבקש מהן’ ענה הבמאי הסרבי כשנשאל איך הצליח לביים במהימנות את החיות וכיצד לא חשש להתנשק, מול המצלמות, עם דב ענק.
‘ככל שתקציב הסרט שלך גדול יותר יש לך פחות חופש פעולה אמנותית’ טוען כאן מתחת לכל עץ וגבעה רעננה הבמאי הרוסי הגדול אנדריי קונצ’לובסקי שהגיע עם ‘גן עדן’, סרט שביים על פי תסריט העוסק בשואה. ניכר שקונצ’לובסקי המפיק הותיר לקונצ’לובסקי הבמאי חופש אמנותי מלא משום שהסרט צולם כמעט ללא תקציב. ככה זה כשהבמאי הוא גם המפיק המושך בחוטים. הכוכב-במאי, מל גיבסון, נחשב כאן ‘כוכב עליון’ כסרטו המלחמתי ‘הסרבן’ מחזיר אותו אל לב העשייה ההוליוודית. מדובר בסרט הרואי, אשר מתרחש בלחמת העולם השנייה הסרט הופק באוסטרליה בכיכוב שחקנים מקומיים, מצליח לשכנע כי מדובר בחיילים אמריקאים הנלחמים ביפאנים. משאל הנערך על ידי עיתונאי מקומי, מדי שנה, פונה לקהל ומבקש לפרסם על גבי לוח רשימה של סרטים שהיו כן צריכים להיכלל בתחרות הרשמית ‘הגדולה’ ולא להיות מוקרנים מחוץ לתחרות. לזוכה מובטח פרס. סרטו של מל גיבסון והסרט הישראלי של רמה בורשטיין, ‘לעבור את הקיר’, שהוקרנו כאן מחוץ למסגרת התחרותית נכללים ברשימה על הקיר. מנהל הפסטיבל, אלברטו ברברה, אף הבטיח את השתתפותו בטקס האלטרנטיבי.
