הרגע הזה שלריח יש גם קולות רקע ולניחוח פואטיקה הוא כשהמשורר הלאומי, רוני סומק, מתבשם

דל פוזו משיקה את HALLOWEEN MAN X והאסוציאציה הראשונה היא לילה. לילה ספרדי. באוויר אפשר למדוד את המרחק מבקבוק ויסקי לפולי קפה ולהיות לרגע תייר במופע פלמנקו בו הנשים מתפעלות מהשמלות של הרקדניות והגברים עדיין מתפעלים משער הניצחון של ריאל מדריד. ועוד משהו: על הבקבוק מעוצבת האות ,X ולפחות במתמטיקה היא סימן הכפל. אז כל המסתורין שיכול להתרחש בעיר מתרחש פתאום על הפנים. ויוה אספניה.

ז’אן פול גוטייה מציג in the navy (בושם גברי) ו-cabaret (בושם נשי) קודם כל הבקבוקים, שהם פסלים, שאפשר להציג בכבוד במוזיאון מדף הבשמים בחדר האמבטיה. אחר כך הריחות. הריח הגברי המפליג אל האוקיאנוסים יחד עם המלחים המעוצבים על קופסת הפח. הריח  הנשי הוא ריח המכחולים המופלאים שבהם צייר טולוז לוטרק את רקדניות הקנקן בקברט הפריזאי.

זאדיג & וולטר מציג no rules בושם לגבר (this is him) ובושם לאשה (this is her) אחד המהלכים הכי יפים במשחק כדורסל הוא כדור ארוך לשחקן מהיר. המהלך מתבסס על התחושה שהתקפה מתפרצת עדיפה מהגנה אזורית. שני הבשמים החדשים של זאדיג & וולטר מזכירים מאד את התיאוריה הזאת. הם דומיננטיים מאד על הפנים. מרגישים אותם מיד והם חלון ראווה טוב של ריח המדלג בצעד וחצי על שלב העדינות, ריח המכריז “הנה אני”.

בית האופנה מוגלר משיק את הגירסה הגברית לאליאן

פריז. חמש דקות לפני הסתיו

עָלִים

חוֹלְמִים

לִנְשֹׁר

כְּחָזִיּוֹת

מִשְּׁדֵי

נָשִׁים.

הָעֵץ

פּוֹשֵׂק

אֶת

עֲנָפָיו

הַנִּרְעָדִים

כָּל כָּךְ

מֵחֲדִירַת

הָרוּחַ.

נ”ב

וְאוּלַי כְּבָר אִי-אֶפְשָׁר לָדַעַת כְּלוּם עַל סְתָו,

וַאֲנִי (בְּדִמְיוֹנִי) הוֹלֵךְ לְבֵית הַקָּפֶה לְשַׂחֵק שֵׁשׁ-בֵּשׁ 

עִם אִיב מוֹנְטַאן.

את השיר הזה כתבתי לפני כמה חודשים שפריז הריעה לסתיו. הסתיו חלף והחורף מתחיל להריח אביב. ולכבוד כל הריחות האלה הפיק בית האופנה מוגלר את הגריסה הגברית לאליאן. ובמתמטיקה של הריחות יש כלל: מה שטוב לנשים צרפתיות הופך לטוב מאד עלי.