כשאמרתי לחברי התל אביבים שאני מתחילה לעבוד בעיירת הנמנמת רעננה דוק של רחמים הציף את עיניהם. מה קרה? תל אביב נסגרה? באותם ימים 20 דקות נסיעה הפרידו ביני ובין המשרד. יצאתי כל בוקר ב 8.30 (כן, ככה זה כשעובדים בהייטק) וגיליתי רחוב גברי משתרך נושא על כתפיים ילדים הלומי חלום בדרך לגן. הנשים נעלמו. הן שתו כבר את כוס הקפה השנייה בעבודה.
את אותם גברים הייתי פוגשת בכביש גהה במסלול המקביל : עצבנים, גונבים רמזורים, עושים סללום בין הנתיבים וצופרים בלי חשבון. בקיצור, כמו שכתב המשורר איתן גלאס ‘אפשר להשתגהה!’ .
עם השנים, וככל שהמראה הראתה שאין מנוס ואי אפשר כבר לזנק מהמיטה ישר למכונית, גם הדרך התארכה ואליה נוספו הרבה נשים שהצטרפו לתחום ההייטק. אותנו, הנשים לא הטרידה במיוחד תוספת הזמן. כל עצירה ברמזור היתה הזדמנות. כל פקק זו אתנחתא. הכל בשירות ההתארגנות למרוץ הגדול שמחכה לנו בכניסה למשרד ולמה לא לנצל את התאורה הנהדרת והמראה הפנורמית במכונית.
אם היו עושים סרט קצר ומראים איך יצאנו מהבית ואיך הגענו לעבודה זה יכול היה להיות פרומו לא רע לסרט יהשטן לובשת פראדה’. ברמזור האדום הראשון תא הכפפות נפתח ושלל מוצרים נשפכים על המושב ליד וככל שרבו הרמזורים והפקקים אפשר היה להגיע מתוקתקת יותר. הייתי מזהה בדרך את זו שבמשיכת אייליינר אחת מול המראה במכונית הופכת לבמבי, ואת השנייה שסומק פרח בלחייה בצומת מורשה, השלישית אהבה בצומת פתח תקוה להאריך את ריסיה ולמרוח מסיכת פודרה לבנה ואילו הרביעית בצומת רעננה משכה את השפתון לפי ימות השבוע. אהבתי את הורוד פוקסיה של יום חמישי. כנראה צברה אופטימיות לקראת סוף השבוע. יותר מכל אהבתי את צומת סגולה. זמן ההמתנה הארוך אפשר לי למרוח/ למשוח/להבריש/ לפדר /להספיק לסמס למשרד שאני מאחרת ולחייך מליון דולר לחברי התקועים בפקק.
מסקנה: גברים יקרים, כשאתם צופרים לנהג לפניכם שעוצר כחוק ולא גונב רמזור ומסננים מתחת לשפם שזו בטח אישה, דעו שזה לא בגלל שהיא אינה יודעת לנהוג. היא יודעת לנצל נכון את הזמן.
תא הכפפות שלי מלא ומאפשר לי התנהלות שלא תבייש פרימדונה ממוצעת:
1. פותחת עם מגבונים להסרת איפור ומנקה את השאריות שנמרחו סביב העיניים ומריחות ליפסטיק לא מבוקרות.
2. מתיזה לרענון ולריכוך העור את המים הטרמליים.
3. מורחת את קרם היום שפותח לי חלון מואר ליום לאחר ליל בילויים לא אחראי.
4. לא מוותרת על מייקאפ נח למריחה אחידה שמציל אותי במצבי חירום ועומד בתלאות יום העבודה.
5.לטשטוש העגולים השחורים משתמשת בטוש קונסילר ואז אני נראית כאילו השלמתי 12 שעות שינה.
6. מושכת את האייליינר ומושחת שפתון לח.
7. לקינוח שפריץ של בושם מרענן שתמיד מחכה בהיכון
8. בשביל הנשמה אני שולפת את ננו פואטיקה. כתב עת לספרות קצרה של מקום לשירה וקוראת את אלכס בן ארי: ” קורא שיר של באשו/בצד הדרך/ מקמט וזורק”
9.שנייה לפני שטורקת את הדלת בכניסה למשרד מורחת את קרם הידיים של יובנה ומוכנה ליום חדש במשרד
