במערכת ‘פרימדונה’ מתנהלות לאחרונה ישיבות סודיות שהנושא שלהם – נורית קידר לאן?. מצד אחד אנחנו אוהבים אותה כי היא משהו מיוחד (היא גם מאוד מלחיצה אותנו ואם להודות אנחנו מפחדים ממנה) אבל השרינק שלנו מנסה ללמד אותנו איך לדעת לקבל אנשים שונים מאיתנו, טיפוסים חברתיים, עם מוסר, כאלו שרואים את האחר וכל מני סייד אפקט שעושים לנו התקפי חרדה. אבל לא מצליח לנו ונראה שקידר מתחילה לחשוד שאנחנו שטחיים אז נתנו לה שוב לכתוב על משהו חשוב ולא אמרנו מילה. זה מוציא אותנו יפי נפש? כי אנחנו לא.
יש חגיגות ויש חגיגות. היה ולנטין, היה יום המשפחה ועכשיו זה ‘יום האישה’ לא סתם ‘יום האישה’ אלא ‘יום האישה הבינלאומי’. נשים מקופחות זוהי מנטרה שמקובעת עמוק עמוק , מה נגיד? הן מרוויחות פחות מגברים? נמצאות פחות בעמדות מפתח מגברים? שמספר במאיות הקולנוע בעולם הוא 4% מסך הבמאים? שמתוך 250 סרטי הקופה שהופקו בשנים האחרונות רק 4 סרטים הם של נשים במאיות? שגברים מבשלים נקראים שפים ונשים סתם עקרות בית. במחקר אחרון מאוניברסיטת פנסלביניה נערכו אלף סריקות מוח שהראו כי החיווט במוח הנשי הופך אותן למקשיבות טובות ולבעלות זיכרון טוב יותר והגברים נהנים מהקואורדינציה. מה שהופך אותנו הנשים לטובות יותר בביצוע מספר פעולות שונות במקביל. נשים טובות יותר בחשיבה אינטואיטיבית. הזיכרון שלהן טוב יותר. כשמדברים איתן, הן מעורבות יותר רגשית ומקשיבות יותר. דוד אבידן כתב עלינו, הנשים ועליכם הגברים את שירו ‘הרי את מותרת לכל אדם’ תמונת מצב שלא מתייחסת למחקרים ולא ליום האשה הבינלאומי. תמונת מצב שלא השתנתה וגם לא תשתנה.
הרי את מותרת לכל אדם/מאת דוד אבידן
(מעין שיר)
גֶּבֶר חַי עִם אִשָּׁה בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים וְשָׁנִים
יֵשׁ בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה וְחֶדְוָה וְאֵיבָה וְסַכִּינִים
וְהֵם יְשֵׁנִים בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת עַל שְׂמִיכוֹת בְּלִי סְדִינִים
אֵין לָהֶם יְלָדִים וְהֵם יְשֵׁנִים כְּמוֹ יְלָדִים קְטַנִּים
הַקִּירוֹת סוֹכְכִים עֲלֵיהֶם וְהַתִּקְרָה רוֹחֶשֶׁת עֲנָנִים
יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וּמָחָר יוֹם חָדָשׁ אֲנָשִׁים מִשְׁתַּנִּים
יִהְיֶה טוֹב יִהְיֶה רַע עִנְיָנִים עֲדִינִים
גֶּבֶר חַי עִם אִשָּׁה וּמַחְלִיף אִתָּהּ חֳמָרִים
גִּילֵיהֶם הַבִּיוֹלוֹגִיִּים מִתְעַרְבְּבִים וְיֵשׁ נֹגַהּ מוּזָר בַּחֲדָרִים
וְהֵם עוֹבְרִים מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וְלֹא מִסְתַּדְּרִים
לֹא עִם עַצְמָם וְלֹא זֶה עִם זוֹ וְלֹא עִם אֲחֵרִים
אֲבָל הֵם חֻבְּרוּ זֶה לְזוֹ וּמֵאָז הֵם מְחֻבָּרִים
וּשְׁנֵי שׁוֹפָרוֹת נִתְקָעִים בַּחַלּוֹן כְּמוֹ זוּג צִפֳּרִים
זְהִירוּת יְלָדִים הַקַּיִץ חָלַף הַלֵּילוֹת כְּבָר קָרִים
גֶּבֶר וְאִשָּׁה חַיִּים לְבַדָּם אֵין לָהֶם יְלָדִים
הוּא בּוֹדֵד וְהִיא בּוֹדֵדָה שְׁנֵיהֶם בּוֹדְדִים
יֵשׁ לָהֶם הַרְבֵּה מַכָּרִים וּמְעַט אוֹהֲדִים
הוּא מְיֻחָד וְהִיא מְיֻחֶדֶת שְׁנֵיהֶם מְיֻחָדִים
הוּא צוֹבֵר אֶפְשָׁרֻיּוֹת וּמִסְמָכִים וְהִיא צוֹבֶרֶת בְּגָדִים
אֵין בֵּינֵיהֶם אֶלָּא מִין וּבְדִידוּת וְיֵאוּשׁ וּפְחָדִים
וּבְרֶגַע מְסֻיָּם דֵּי צָפוּי מֵרֹאשׁ הֵם נִפְרָדִים
גֶּבֶר חַי עִם אִשָּׁה שְׁנָתַיִם בְּתוֹךְ דִּירָה
עִם רִהוּט מְאֻלְתָּר וְאֵימָה עַתִּיקָה וּלְלֹא בְּשׂוֹרָה
גֶּבֶר חַי עִם אִשָּׁה בְּדִירָה שְׂכוּרָה
וְאוֹהֵב אוֹתָהּ וְהִיא אוֹתוֹ הוּא אָמַר הִיא אָמְרָה
כָּל הָעִנְיָן הִתְחִיל אֵיכְשֶׁהוּ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה
כְּשֶׁהָיָה נִפְלָא וּלְפֶתַע הִתְחִיל לִהְיוֹת רַע
אֵין עֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם וְאֵין אֱלֹהִים בַּתִּקְרָה
גֶּבֶר חַי עִם אִשָּׁה וְעַכְשָׁו הָעִנְיָן נִגְמָר
הוּא מִתְקַפֵּל וְהִיא מִתְקַפֶּלֶת חַד וְקָצָר
אֵין בֵּינֵיהֶם אֶלָּא חֹשֶךְ לָבָן וְהִבְהוּב לֹאמֻגְדָּר
וְאָרוֹן וּשְׁטִיחִים וּקְצָת חֹמֶרְנִקּוּי מְיֻתָּר
גֶּבֶר חַי עִם אִשָּׁה וְעַכְשָׁו הָעִנְיָן נִשְׁבָּר
וּשְׁנֵי שׁוֹפָרוֹת בַּחַלּוֹן נֶחְבָּטִים כְּמוֹ זוּג יוֹנֵי-בָּר
מַה שֶּׁהָיָה הָיָה וּמַה שֶּׁעָבַר עָבַר
